חינוך ילדים – מבט של אמת (ה)
גם תלמידי חכמים מזלזלים בתפילת הבנים
גם בגמרא מופיע רעיון זה. חז"ל מונים את הסיבות שבגינן לא מצוי שמתלמידי חכמים – יצאו בנים תלמידי חכמים, "רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחילה".
ומפרש רש"י: "תלמידי חכמים מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה, אינן
זהירין לברך כשפותחין, לא מקיימא ברכתא, כדאמרינן בברכת התורה,
נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה".
דברים נוקבים משמיעה לנו הגמרא. אדם הרגיל לעסוק בתורה ועמל
בה בכל כוחו, מטבע הדברים בשעה שהוא מגיע לברך את ברכת התורה,
ולבקש עבור צאצאיו שיהיו "לומדי תורתך לשמה" אינו מכוון כראוי
בבקשה זו…
וכל כך למה?
אדם שאין בו תורה, מבין, שאם לא הבן, 'יורש העצר', אז מה ישאר
ממני, ולפיכך הוא מכוון –
אך אדם שזכה להגות בתורה, בתחילת הברכה הוא מבקש "ונהיה
אנחנו", אך אין כונתו שלימה, היות וברוך ה' הוא כבר זכה לשבת באהלה
של תורה, ולכן הוא חש שאין ברכה זו נוגעת אליו…
ממילא, גם המשכה של הברכה בה הוא מבקש עבור צאצאיו, אינה
נאמרת בכוונה הראויה. וזו הסיבה שאין תלמידי חכמים זוכים להמשכיות אצל בניהם!
תפילה היא אמצעי ההשתדלות שלנו!
הרמב"ן כותב שעיקר השתדלותו של האדם בעולם הזה, היא תפילה!!
לדעת חז"ל תפילה זו עבודה והשתדלות. גם בעת שאנו מתפללים
על ילדינו, אין אנו מייחלים לנס ולא מבצעים כאן איזו סגולה. אנו פשוט
מבצעים את השתדלותנו כחלק בלתי נפרד ממלאכת החינוך.
תפילה היא אמצעי חינוך פשוט – אך מחוייב.
עצה יעוצה לכל הורה: לתת מספר מעות לצדקה בטרם צאתם של
ילדיו מן הבית לתלמוד תורה, להזכיר את שמותיהם ולהתחנן מעומק
הלב שתלמודם יעלה יפה בידם, שיזכו לתורה וליראת שמים טהורה
ושיישמרו מחברה רעה, שהשפעתה עלולה להיות הרסנית.
