חנוכה, מה זה אומר לי?

חנוכה, מה זה אומר לי?

המוסד המיוחד לטיפול בנוער נושר התייסד עם תחילת הקיץ, תכניות העבודה היו ערוכות היטב. העובדים והמחנכים נבחרו בקפידה, בהתאמה מושלמת לתפקידם, בעלי ניסיון מוכח ואמביציה להצלחה.

חודש חלף מאז הקמת המוסד, שמו הטוב כבר החל להתפרסם, ועל חניכי המוסד כבר הוכרו השינויים לטובה. ובאחד הימים ניכרה תכונה סביב משרדו של המנכ”ל, העובדים ניסו לרחרח במה מדובר, אבל לא היה עליהם להמתין זמן רב מדי.

למחרת כינס המנכ”ל את כל העובדים במשרדו, ובישר להם בשמחה, שבסוף השבוע מתוכננת מסיבת התחדשות לצוות העובדים המסור.

“מסיבת התחדשות”, התפלאו כולם פה אחד, “המסיבה הזו מוקדמת מדי, ההתחדשות נועדה לעייפים, ולא לנו שבקושי התחלנו את העבודה?!”

המנכ”ל התחייך בהבנה, “אתם טועים, נכון הדבר שעובדים במפעל לייצור נייר או פלסטיק אינם זקוקים להתחדשות. אבל ממכם אני מצפה שתתנו את הלב שלכם לחניכים, לב האדם עובד בקצב משלו, והוא דורש התחדשות תמידית, גם חודש אחד בלבד לאחר תחילת העבודה…”.

*

זיכרונם של החגים הנפלאים שעברו עלינו בחודש תשרי עדיין מורגש בחיכנו, התפילות, התשובה, השמחה, הריקודים. הרי רק חודש אחד חלף מאז אותם ימים מתוקים, חודש אחד בו נכנסנו לשגרת חיי עבודת ה’.

ולפתע, מתקרב בצעדי ענק חג החנוכה, חג שכולו התחדשות, בו חנכו וחידשו את בית המקדש.

בחג זה נאזור כח להתחדש בעבודת ה’, להתחיל מחדש ללמוד תורה, להשתתף בשיעורי תורה, להתפלל, לתת צדקה, לקיים מצוות.

וכל מי ששומע את שמעו של החג הזה זוקף גבה –

התחדשות? עכשיו?

לא מוקדם מדי?!

בקושי עבר חודש מאז תחילת החורף, אולי עדיף לדחות את חג החנוכה לחודש שבט בערך, אחרי שכולם עייפים, וזכרון ההתחלה המרעננת כבר נשכח לגמרי, בזמן עייף שכזה יתקבל חג החנוכה בברכה…

*

אבל העבודה שנדרשת מאיתנו היא עבודה אחרת לגמרי, לא רוצים מאיתנו פעולות מונוטוניות – אלא לב. “רחמנא ליבא בעי” [- הקב”ה רוצה את הלב].

רבי נחמן מברסלב שזכה להשגות גבוהות מאוד שאינן נתפסות בשכל אנושי, לא עצר לרגע, ופשוט התחדש, והתחיל לחשוב איך להיות יהודי, מחדש!

אבל מה שייך להתחדש לאדם כה מושלם?

זוהי פנימיות נקודת ההתחדשות:

מהותו של היהודי הוא ‘מהלך’.

גם אדם אשר עומד על מדריגתו – והיא מדריגה גדולה ונעלה בעבודת ה’ – אין זה אלא כשלב לפני המדריגה הבאה. אסור לאדם לחשוב שהגיע לראש הסולם. עדיין ישנם אין סוף מדריגות ושלבים בסולם.

החסיד ר’ לוי יצחק בנדר הפליא לומר: “כשהאדם הולך בזה העולם מדרגא לדרגא ואינו מפסיק להתחדש ולהמשיך בעבודת ה’ גם בעולם הבא ימשיך לעלות מדרגא לדרגא” (שיח שרפי קודש ח”ב פה).

בעבודת ה’ שכולה לב, האדם מוכרח להתחדש בכל רגע. חודש לאחר תחילת החורף הוא כבר זקוק לחג שכולו התחדשות, היות שאסור לו לעצור אפילו לרגע. ואם אדם עובד את קונו היום באותה צורה, ובאותה לבביות, כמו ביום האתמול, זוהי בחינה של מיתה ח”ו.

דוד המלך על כל זמירותיו הנשגבים לבורא עולם, אומר: “ואני עני ואביון”… רק זו הדרך להגיע לשלימות בעבודת ה’, ולהשיג מדריגות חדשות. להתחדש בכיסופים גדולים ובבעירה עצומה, ולשאוף לעשירות רוחנית גבוהה יותר.

עם התחדשות פנימית האדם יוכל לגשת לתפילה כאדם המתחיל בעבודת ה’, כמו בעל תשובה טרי ממש. כלומר, להתפלל עם כוחות חדשים, בדביקות ובהשתוקקות. עד שהוא יגיע לרמת תפילה שלא חווה מעולם.

התחלה חדשה, וניגון יפה הרבה יותר.

למסירת פדיון נפש
נגישות