הפחד מהקלגסים היוונים עמד בחלל, כרוזיהם שנתפרסמו מחדש מדי יום ביומו, הפיחו אווירה של מורא בלבבות, אין איש מהין להמרות את ציווייהם, גזרותיהם המתחדשות לבקרים התקבלו בראש כפוף והכנעה, האיסור ללמוד תורה התקבל בזעם וצער אך הפחד גרם לחרוק שינים ולהמשיך הלאה, אבל היו יהודים שהתורה הייתה לכל חייהם והויתור עליה היה נדמה בעיניהם כוויתור על חייהם, והחליטו להילחם עד הסוף, ולהשליך את נפשם מנגד.

טמנו בחיקם את גווילי החומש, הנביאים, והכתובים, ויצאו למערות שסובבות את ירושלים, התחבאו הם מפני היוונים הרשעים שלימוד התורה היה לצנינים בעיניהם, ולמדו תורה מתוך הדחק, למרות הפחד, למרות החוסר נוחות, והפחד מפני היוונים גרם שיעמידו שומר בפתח המערה להזהיר אם חיילי הסיור היוונים מסיירים במקום. לפתע השומר מפתח המערה נזעק פנימה, ולחש בבעתה "הם באים!!" "החיילים מתקרבים!!", מיד עם קריאתו מיהרו הלומדים כולם לטמון את המגילות במקומות מסתור שהוכנו מראש, ושלפו את ה"סביבון", התיישבו במעגל ברגליים משוכלות וסבבו את הסביבון במרץ, עוד סיבוב ועוד אחד, הפרוטות החליפו ידיים מאחד לשני לפני נפילת הסביבון.

עד מהרה נראה צל כהה מפתח המערה, הראשים הופנו לפתח, ואז ראו, שלא להפתעתם, את החיילים היוונים, הקלגסים הגאים, שפונים אליהם ושואלים אותם "מה מעשכם כאן? מדוע הנכם נחבאים במקום זה?? שמא עוברים אתם על מצוות המלך?? שמא עוסקים אתם בתורת אלוקי היהודיים??" והיהודים האמיצים ענו להם בתמיהה, "וכי אינכם רואים מה מעשינו כאן?? האינכם רואים אנו שבסביבון אנו עסוקים?? ודאי ששומרים אנו על מצוות המלך!! (מלכו של עולם)" החיילים ניסו לחפש אנה ואנה, וכי מדוע שאנשים ישחקו בסביבון במקום סתר כזה, אך לא מצאו דבר, הפכו את המערה והלכו להם, כשהם מזהירים "עוד נשוב לכאן", "שמרו על מצוות המלך".

מיד כשיצאו החיילים והרחיקו מעט, המגילות נשלפו שוב, וקול התורה שוב ניסר את חלל המערה, הסביבון הושלך לאי שם עד לפעם הבאה, תפקיד חשוב לו, הן בזכותו יכולים הם ללמוד בנחת, למרות הפחד.

ולזכר מסירות נפשם של אותם יהודים על לימוד התורה, נוהגים עם ישראל במשך אלפי שנים, לשחק בסביבונים בשמחה וגילה בחג החנוכה, החג של המסירות נפש.

מעשה שהיה בזמן כיבוש היוונים על ארץ ישראל, שהמלך היווני צר על ארץ ישראל במטרה לכובשה, וליהודים לא היה מושיע מפניהם, ואז קמה אישה חשובה מאוד בשם יהודית בת יוחנן כהן גדול, ואמרה לחכמים "תנו לי ואני אצא אליהם ואהרוג את המלך הרשע", מחוסר ברירה אחרת הסכימו לה וברכוה שתצליח.

יצאה יהודית מחומות העיר הנצורה, ופסעה אל אוהל המלך היווני, לשומרים ששאלוה מי היא ולאן תלך, שיקרה אותם, בספרה להם שרוצה היא לילך אל המלך ולהיכנע תחת מלכותו, וכששמעו הם כך הניחו לה לעבור, וכך הוסיפה להתקדם עד שהגיעה ממש אל האוהל המלכותי.

כשהמלך ראה את יהודית ניצבת בפתח אוהלו, שאלה למבוקשה וענתה לו שהיא ביתו של יוחנן כהן גדול, ומעוניינת היא להיכנע למלך היווני המנצח, כששמע המלך כך שמח שמחה גדולה שאישיות כה חשובה, ביתו של הכהן הגדול היהודי נכנעת לפניו, ולכבודה ערך סעודה גדולה בהשתתפות כל שריו ועבדיו, להראותם גבורתו שבת הכהן הגדול נכנעה לפניו, בסעודה השקתה והאכילה יהודית את המלך הרבה מאכלי חלב, והתפללה בליבה לבורא העולם שיעזור לה למלא את רצונה.

לאחר הסעודה הלכה יהודית עם המלך אל אוהלו, והמלך שכבר התעייף מכל המאכלי חלב שהאכילה אותו יהודית נשכב לישון, ויהודית שחכתה בדיוק לרגע זה, התפללה לה' שיהיה עמה ויסייע בידה, שתצליח לערוף את ראש הרשע מעליו, למרות שמעולם לא התנסתה בהחזקת כלי מלחמה, ואחר תפילתה זו, נטלה לידיה את חרבו של הרשע וערפה את ראשו הרשע.

ולאחר מכן הכניסה את ראש הרשע לתוך שק והלכה לעבר מחנה היהודים, והשומרים בדרך לא עצרוה מחמת היחס של מלכם אליה, ובהגיעה אל חומות העיר פנתה אל השומרים בבקשה שיפתחו לה, שיפתחו לה את חומות העיר ותביא להם את ראש המלך היווני, השומרים בשומעם את דבריה לא האמינו לה עד שהראתה להם את ראשו הערוף של המלך, ואז פתחו לה את שערי העיר, ויצאו כל חילות היהודים להילחם ביוונים, שהם כשראו את מלכם מת נמלטו לארצם וליהודים הייתה אורה ושמחה. ולזכר נס זה נוהגים עם ישראל עד היום להרבות במאכלי חלב בחנוכה, לזכר אותם מאכלי חלב שהאכילה יהודית את המלך שבזכותם הצליחה לערוף את ראש המלך. וגם לזכר נס זה שנעשה על ידי אישה, נוהגים הנשים להימנע ממלאכה כל החצי שעה ראשונה שהנרות דולקים.

מגילת אנטיוכוס הנקראת בלשון חז"ל "מגילת חשמונאי", הורתה ולידתה בהררי קודש, דעת מורינו רב סעדיה גאון היא, שהמגילה נכתבה עוד בימי בית חשמונאי, ואילו בהלכות גדולות כתוב ש"זקני בית שמאי וזקני בית הלל כתבוה", ויש קהילות רבות בעם ישראל שנהגו לקרוא בה בימי חנוכה, ויש אף שהיו קוראים בה בברכה. [עיין בנספח בסוף הדף] אמנם ברוב קהילות ישראל התקבל שלא לקרוא בה כלל.

הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, בספרו קדושת לוי (ח"ב קדושה שניה מענייני חנוכה), שואל מדוע לא התקבל בעם ישראל לקרוא בה כמו שהתקבל לקרוא במגילת אסתר ביום הפורים, מה נשתנה נס פורים מנס חנוכה?

ומתרץ שני תירוצים השופכים אור גם על כל נס חנוכה בכללות:
תירוץ א. שנס פורים נעשה כולו בידי שמים ללא התערבות ידי אדם כלל, מה שאין כן בחנוכה שהיה מעט התערבות ידי אדם [גבורתם של המכבים], למרות שגם זה נס גמור שניצחו מעטים את הרבים וכו', אך עדיין היה כאן מעט מדרך הטבע, ולכן דווקא בנס פורים יכל להיווצר תורה ומגילה חדשה, וספר קודש חדש לעם היהודי, אך בנס חנוכה מכיוון שיד אדם היתה מעורבת בו, לכן לא יכול היה להיווצר מכך תורה חדשה. תירוץ ב. על דרך התירוץ הקודם, שתמיד הקריאה מעוררת את הנס שקרה אז, ולכן בנס פורים יש לנו עניין וצורך לעורר שוב את הנס שקרה כפי שקרה, כי הנס היה ללא התערבות התחתונים, וזה מה שאנו מצפים להיוושע ללא התערבות חיצונית אלא רק בידי שמים, אבל בנס חנוכה שהנס היה עם התערבות חיצונית, אין רצוננו לעורר את הנס כמות שהיה אז אלא רוצים אנו להיוושע בידי שמים לבד.

יומו האחרון של חג החנוכה מכונה בשם "זאת חנוכה", ומקובל כיום המסוגל ליום של תשובה ורחמים, ויש צדיקים הנוהגים להדליק את נרות חנוכה בבגדי לבן כמו ביום כיפור לרוב סגולתו של היום לתשובה כיום כיפורים, ומקובל שעד יום זה ניתן לשנות את הדין שנכתב ונחתם ביום כיפור.

הרה"ק בעל ה"צמח דוד" בנו של ה"בני יששכר" מדינוב, כותב שיש רמז שזאת חנוכה מסוגל לתשובה מספר ישעיהו, שכתוב "בזאת יכופר עוון יעקב", ודורש על כך בעל הצמח דוד שבזאת חנוכה יכופר עוון יעקב.

בכתבי האר"י מובא שיש שבע ספירות שהם המידות שבהם מונהג העולם הזה, והמספר שמונה מבטא את ההנהגה שמעבר להנהגת העולם הזה, כלומר הנהגה לא טבעית ורגילה, ולכן היום השמיני של חנוכה מסמל גם הוא את ההנהגה שמעבר לעולם הזה, הנהגה לא טבעית אלא מושגחת בייחוד, שזה מסמל את נס חנוכה ביותר, מכיון שנס חנוכה עיקרו הוא הנהגה על טבעית, שהמועטים ניצחו את הרבים, החזקים את החלשים, והשמן המועט הספיק לשבוע שלם, שכל זה הנהגה על טבעית, ולכן היום השמיני שהוא יום שמעל לטבע מסמל ביותר את נס חנוכה.

השפת אמת מגור כותב בספרו שמעלת היום השמיני היא שיום זה הינו היום האחרון מימי החנוכה, וביום זה נפרדים ישראל והקב"ה מחג החנוכה, ומהקשר המיוחד שיש בין ישראל והקב"ה בחג החנוכה דווקא, ולכן כביכול קשה לריבונו של עולם הפרדה מהקשר המיוחד, ולכן ביום זה יש הרבה שפע משמים על עם ישראל, ומסוגל לתשובה, ולמלאות בקשת של יהודי.

יש קהילות בישראל שהיו נוהגים ביום השמיני יום זאת חנוכה לשבות ממלאכה, מחמת רוב קדושת ומעלת היום.

ומדוע מכונה יום זה "זאת חנוכה", התירוץ הפשוט הוא שנקרא זאת חנוכה מכיון שביום השמיני קוראים בתורה את פרשת "זאת חנוכת המזבח".