parallax background

יום הכיפורים

יום הכיפורים


ב-י’ לחודש תשרי, מקיימים עם ישראל את יום הכיפורים, שהוא יום קדוש ביותר לעם ישראל, ותכליתו כלשון הפסוק, ” כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה’ תטהרו”, שיום זה הינו יום סליחה ומחילה.

הקב”ה ברחמיו העניק לישראל את יום הכיפורים, למען ישובו בתשובה על כל מעשיהם, והוא ברחמיו יקבל את תשובתם, ולמרות שבכל השנה יכול כל יהודי לשוב בתשובה, יום זה הוא מסוגל ביותר לתשובה, עד שאמרו חז”ל שעצמו של יום מכפר, ואם יהודי התענה וצם, כבר נחשב לו לכפרה.

בשל קדושתו של יום זה, עם ישראל מתנזר מאכילה ושתיה, ומתענים מהערב שלפני עד הערב של אחרי יום כיפור, ואין צום זה מטעם אבילות או צרה, אלא לרוב קדושתו של היום, ולכן נמנעים אף משאר תענוגות הגוף, כרחיצה וסיכה, ונעילת הסנדל.

ביום כיפור אף מחל ה’ לעם ישראל בעברו, על חטא קשה מאוד, חטא העגל, שביום זה ירד משה רבינו עם הלוחות השניות, וזה מסמל את גודל הפיוס של ה’ יתברך עם עם ישראל.

מנהגי ערב יום הכיפורים


מספר ימים לפני יום הכיפורים, רגע לפני חתימת פסק הדין שנכתב על כל אחד ואחד בראש השנה, נצרכים אנו , לעזרה, עזרה שבאה ממקום גבוה ועליון, משהו שיבטיח לנו עתיד טוב יותר...

מביטים אנו אל שורשינו, אל אבותינו שהלכו לעולמם, הם ודאי היו יותר טובים מאתנו, וכעת ללא ספק הם גם יותר קרובים אל השמים, מה יותר נכון מלילך אל קברם טרם חתימת גזר הדין, מי יותר מהם יאזור חייל להתחנן בעדינו, שהרי צאצאיהם אנחנו.

וכן כך נוהגים כל בית ישראל, לילך טרם כניסת יום הכיפורים הקדוש להתפלל, כל אחד על קברי אבותיו, ולבקש מהם שיתפללו עלינו, שנחתם לשנה טובה ומוצלחת, ולבקש על שנה של בריאות, של פרנסה, של הצלחה בגשם ורוח, שנה של הגאולה השלימה.
בספר 'מחזות החיים' מובא תיאור מצמרר על המנהג המלקות בקהילות היהודים בכורדיסטאן בו מתאר אחד היהודים מה שראו עיניו:

"ערב יום הכיפורים אחר חצות היום, ואני בעיר זאכו אשר בקורדיסטן, והנה צללו אזני לקול תופים ברעש ובגבורה. ואראה והנה כל היהודים התקבצו יחד, והכי נכבד בהם הולך בתווך ונושא בשתי ידיו נר דונג גדול, נר של יום- הכיפורים, וכן התנועעה המחנה הזאת במחולות ותופים, והנשים אשר עמדו על הגגות ענו בקול. אחר שהביאו את הנר לבית- הכנסת רצו כולם לביתם להפשיט את כותנתם מעליהם... אחרי כן חזרו כולם לבית- הכנסת. פתאום שמעתי קול אנקה כאנקת חלל, וקול שני המונה: אחת, שתים, שלש וכו', והקולות האלו באו מן הבימה. והנה איש אחד עומד כפוף ונשען בשתי ידיו על עמוד מעמודי הבימה, והשמש אחד מבני הענק תופש רצועה ארוכה ועבה בשתי ידיו, ומכה בה בכל כוחו על גבו של האיש, מלקות ארבעים חסר אחת. בעזוב זה את המקום, מלא איש אחר את מקומו, ואחר זה עוד אחד. כן קיבלו עליהם כולם את הדין הקשה, לפני בוא יום- הכיפורים".
ליל ערב יום כיפור, ההרגשה מסביב של הזדככות ומחילה, המשפחה כולה מצטופפת יחד, והאבא אוחז בידיו תרנגול מקרקר ומוליכו סביב לראשם של בני משפחתו, תרנגול זכר לזכרים ונקבה לנקבות, והתרנגול לקח על עצמו את כל העוונות, והאב אומר בקול "זה התרנגול ילך למיתה ואנו נלך לחיים טובים ולשלום", דמי התרנגול הולך לעניים, והוא עצמו נאכל בערב יום כיפור לכל המשפחה, כפרות... "מנהג כפרות".

בימים שלפני יום הכיפורים נוהגים בעם ישראל לערוך מנהג כפרות, שהוא לקיחת תרנגול או כסף, ולסובבו שלוש פעמים מעל ראש האדם המתכפר, ולומר נוסח "זאת כפרתך זאת חליפתך זאת תמורתך" ובכל פעם לומר את הנוסח, ולאחר מכן פודים את התרנגול בכסף ונותנים את שוויו לצדקה, ולאחר מכן אוכלים אותו בסעודת ערב יום כיפור.

הטעם למנהג זה הוא, שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו שולחים שעיר אחד לעזאזל למות על מנת לכפר על עם ישראל, ואחר שנחרב בית המקדש החל נוהג זה, לעשות כפרה על עם ישראל עם התרנגול בערב יום הכיפורים.
בראש השנה עושים אנו עוד ועוד סימנים למען תיטב שנתינו, ויחתם גזר דיננו לטובה, וגם ביום כיפור חושקים אנחנו לסימן אפילו קטן שריבונו של עולם סולח לנו, מוחל לנו על כל העבר, ופותח לנו דף חדש וחלק לעתיד, ולכך לובשים כל בית ישראל בגדים לבנים ביום כיפורים, לסמן שאפילו אם יהיו חטאינו אדומים כתולע כשלג יהיו, ובעזרת ה' מעתה יפתח לנו דף חלק וצח מוכן לשנה הבאה עלינו לטובה.

טעם נוסף הוא, שבגדי לבן בדרך כלל הינם בגדי מתים לא עלינו, וביום זה אנו חפצים לזכור את יום המיתה ובכך יקל להתחרט על עוונותינו.


שיעור הכנה ליום הכיפורים


מפי הרה"ח מורנו הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


הלכות ערב יום הכיפורים


כבר נתפשט המנהג לעשות כפרות בערב יום הכפורים, דהינו: שלוקחין תרנגול זכר לזכר, ותתגלת לנקבה. ולמעוברת שתים, דהינו: תרנגול, שמא הולד זכר, ותרנגולת, דאפילו אם הולד נקבה יתכפרו שניהם, היא והולד כאחד. ואפילו שני בני אדם יכולים לקח כפרה אחת. ויש לוקחים למעוברת שתי תרנגולות ותרנגול אחד.

ואמנם אף שכמה גאונים כתבו מנהג זה, מכל מקום מה שנשרש בלב ההמון שכל כפרת יום הכפורים תולה בזה, וכמעט ש'כפרות' ו'אכילת מצה' נחשב להם למצוה אחת וסוברים שאין להם כפרה ביום הכפורים אם לא בתרנגול, ועל ידי זה באים לידי אסור נבלה, חס ושלום, שדוחקין זה את זה בקהילות גדולות, והשוחטים נעורים כל הלילה ועייפים ואינם מרגישים בסכין. ואי לדידי ציתי [ואם תקשיבו לי] ואינם רוצים לבטל מנהג זה, טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות, כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם אי אפשר להם להשיג תרנגול, אזי מסבבין במעות, שבאמת כן מצינו במנהג קדמונים שהיו מסבבים בזרעים (כמו שכתב המגן- אברהם בשם רש"י בשבת פ"א), ותחשב להם לצדקה, ושלא יהיו נכשלים באסור נבלה, חס ושלום. ומכל שכן לפי מנהג הנכון לתן הכפרות לעניים או לפדותן ולתן המעות לעניים. ומי שיכול ורוצה מן המובחר, אזי יקרא להשוחט לביתו באשמורת הבוקר, ויהיה תכף לסמיכה שחיטה. אבל לא יחשב שזהו כפרתו, אלא יחשב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבוא אליו (כענין הכוונה בקרבנות), והקדוש ברוך הוא, ברחמיו, עבור התשובה שעשה, הפך הגזרה ונתקיים דוגמתו בעוף. (חיי אדם כלל קמ"ד הלכה ד')

המקיים מנהג 'כפרות' בערב יום כיפור, על תרנגול, ופודה את שוויו על מעות בכדי ליתנם לעניים, אין לעשות זאת ממעות מעשר כספים, וכמו כן העושה כפרות על מעות בעצמם לא יעשם במעות מעשר. (משנה ברורה סימן תר"ה סעיף קטן ו')
קיבלו חכמינו זכרונם לברכה שביום תשיעי בתשרי, יום לפני יום הכיפורים, מצווה מן התורה לאכול, ולא עוד אלא מי שאוכל בערב יום הכיפורים, נחשב לו כאילו התענה ביום תשיעי, ועל כן מצווה לאכול ולהרבות בסעודה ביום זה, ולכוון בזה לקיים מצוות בוראנו אשר ציוונו.

ביום זה אסור להתענות בו שום תענית וכן אין אומרים תחנון, ואין נופלים על פניהם ביום זה, ובני עדות אשכנז אין אומרים בו 'מזמור לתודה'. [חיי אדם כלל מ"ד הלכה א' וב']

נהגו לעשות התרת נדרים לאחר התפילה בערב יום הכיפורים, וכן יש מבני עדות המזרח שנהגו ללקות ל"ט מלקות.

טבילת המקווה ערב יוה"כ מן הטבילות החשובות היא, ובקהילות מסיומות נהגו אף נשים בטבילה זו, ויש המקפידים על כל הלכות חציצה בטבילה זו, שלא תהיה חציצה בין גוף הטובל ובין המים.
אין יום הכיפורים מכפר אלא לשבים, ולכן תיקנו חז"ל להתוודות בערב יום הכיפורים בתפילת המנחה, שכבר מחצות היום מתחילה להתנוצץ קדושת היום, ושמא לאחר אכילת סעודה מפסקת יארע לו תקלה או שימות ולא יכול להתוודות, על כן מתוודים בתפילת מנחה, ומתפללים מנחה גדולה, ומתוודים בסוף התפילה קודם שאומר "יהיו לרצון אמרי פי" השני [חיי אדם כלל קמ"ד הלכה ט']

ונהגו כל העם לאחר תפילת המנחה להלקות, [סדר המלקות מובא בסידורים] ועניינו שישים אל ליבו לשוב מעבירות שבידו. ויאכל סעודה מפסקת, ויאכל בה דברים הקלים להתעכל, כדי שלא ימלא בטנו ולא יוכל להתפלל כראוי, ויפסיק האכילה קודם בין השמשות בכדי להוסיף בעינוי מן החול על הקודש. [חיי אדם כלל קמ"ד הלכה י' וי"א]
למסירת פדיון נפש
נגישות