ל"ג בעומר

ל"ג בעומר

ביום השלושים ושלוש לספירת העומר, חל יום שהינו מעט יום טוב, עד כך שאין אומרים בו תחנון כבימים טובים, והוא יום ל"ג בעומר, ל"ג בגימטריא שלושים ושלוש, ונקרא כך על שם הספירה הנספרת באותו יום, שסופרים שלושים ושלוש יום לעומר.

יום זה נחשב לימי שמחה מחמת מספר טעמים:

א. שביום זה הפסיקו למות תלמידי ר' עקיבא, שבימי ספירת העומר נפטרו אלפים מתלמידי ר' עקיבא, וביום ל"ג בעומר פסקה מגיפה זו.

ב. שזהו יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי, וביום פטירתו התגלו לעולם סודות גדולים, ומרוב גדולת הגילוי הזה נחשב ליום שמחה.

מנהגי ל"ג בעומר

נוהגים בל"ג בעומר לעלות לקברו של ר' שמעון בר יוחאי במירון, ומנהג זה החלו לנהוג מקובלי צפת – השוכנת סמוך לכפר מירון, שהיו עולים לציון הרשב"י הקדוש, ושמחים ורוקדים שם, ועוסקים בלימוד הזוהר הקדוש שהתחבר על ידי הרשב"י הקדוש.

המנהג בל"ג בעומר שלא אומרים תחנון ביום זה, כבר הוזכר לעיל.

נוהגים להדליק מדורות אש גדולות לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ולזכר האש הגדולה שהקיפה את מיטתו בשעת הפטירה.

מנהג ל"ג בעומר נוסף, לירות בחץ וקשת, לא לעבר מטרה מסוימת, אלא רק לירות, ויש בכך סודות גדולים.

חלאקה

בל"ג בעומר נוהגים ליקח הילדים הקטנים לציון הרשב"י, לגזוז את שערות ראשם בפעם הראשונה, עם הגיעם לגיל שלוש, ולהשאיר את פאות הראש.

והטעם בכך, שיש מחלוקת בגמרא (שבת, דף קל"ח, עמוד ב') האם התורה בדור האחרון תשתכח מישראל או לא.

ורשב"י הקדוש בגמרא שם אמר "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר " כי לא תשכח מפי זרעו"".

ומגלה רבינו נחמן מברסלב זיע"א, שר' שמעון בר יוחאי רמז בפסוק שהביא שעל ידו התורה לא תשכח מישראל, שסופי התיבות של הפסוק הם יוחאי, ויוחאי היה אביו של ר' שמעון, ובפסוק כתוב שלא תשכח התורה בזכות זרעו של יוחאי.

והביאור בזה, שבזכות התורה שגילה רשב"י שהיא תורת הקבלה התורה תשתמר אצל בני ישראל.