אור החיים – רבי חיים בן עטר זיע"א
יומא דהילולא ט"ו תמוז
כשנסע גיסו של הבעש"ט הק' רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל, ציווהו הרב ללכת להיפגש עם אור החיים הק' בירושלים.
בהגיעו לירושלים שאל על מקומו של רבי חיים הק'. אמרו לו שהוא לומד במערה אחת צפונה בין נקיקי הר הצופים עם תלמידיו ואין רשות לאף אחד להיכנס.
לאחר יגיעות רבות הגיע גיסו לפתח המערה וביקש להיכנס, אך השומר עיכבו. אמר לו: לך ותאמר לאור החיים הק' שנשלחתי אליו מהבעש"ט הק'. כששמע האור החיים הק' את שמו של הבעל שם טוב, מיד נתן רשות להיכנס ואמר לו: ידעתי את רבך וישראל שמו!
הרב גרשון מקיטוב אמר לרבי חיים בן עטר הקדוש, שהבעש"ט רוצה לבוא לארץ הקודש להתראות עמו על דבר כבוד שמו.
אמר האור החיים שישאל את הבעש"ט אם בעת שהוא הולך בעולמות העליונים הוא רואה אותו מלוא קומתו בלא חסרון אם לאו.
וישלח אגרתו ועוד אחת ועוד אחת, ולא הגיעו אל הבעש"ט. רק האחרונה הגיעה לאחר חודשים רבים. השיב לו הבעש"ט שאין הוא רואה את עקבי רגליו של האור החיים הק' בהסתכלו למעלה.
בהגיע האגרת לידי רבי גרשון מיד הבהילה את מערת רבי חיים הק'. בקוראו את האגרת אמר האור החיים הק': אם כן, לחינם הוא מטריח עצמו ובשום אופן לא יצלח כל המסע.
לאחר זמן שלח גיסו האגרת להבעש"ט הק' ובו הוא כותב: זכיתי פעם אחת להנעיל לו מנעליו.
והבעש"ט הק' נסע בכל זאת את מסעו הראשון לארץ הקודש ולא שט לבו לקשיים ולדברי הקדוש. כי אמר: אמסור נפשי וה' יעזרני.
באותו זמן בו היה מורנו הבעש"ט בדרך לארץ הקודש ונסתבך בדרכים ובים, נסתלק רבינו חיים בן עטר האורח חיים הק' לבית עולמו והוא בן שבע וארבעים שנה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן. והבעש"ט לא זכה להגיע לארץ ישראל, ופדו אותו באורח פלא משודדי הים האכזרים והשיבוהו לביתו.
בימים ההם עמד הבעש"ט הק' זיע"א בשבת קודש לפני סעודה שלישית רעוה דרעוין רצון כל הרצונות בבית מדרשו בעיר מזיבוז, והלך ליטול ידיו. בעודו מרים ידיו הקדושות לברכת הנטילה נתכרכמו פניו ונשאר על עומדו וידיו למעלה באוויר לזמן מה. לאחר הברכה היסב על שולחנו מוקף בתלמידים הרבה, אבל לא שר ולא דיבר מאומה וישב מכונס בתוך עצמו וכאיננו בעולם הזה כלל. וכן למשך כל הסעודה השלישית, ותמיהה גדולה היתה לקהל. רק בסעודה רביעית שאלוהו מדוע פניו עגומות. ויאמר: כבה נר המערבי. כאשר ראה כי אין הקהל מבין דבריו, פרש ידיו בשבחו של גדול הדור הנר המערבי רבינו חיים בן עטר האור החיים הק', ואמר שלפני סעודה שלישית נסתלק בירושלים ע"ה.
שאלוהו: וכיצד הודיעוהו?
ענה: ידוע שבנטילת ידיים יש סוד אחד גדול הנמסר רק לצדיק אחד בדור כי משמים מגלים סוד זה לגדול הדור בלבד. ואני לא ידעתי כל ימי ייחוד זה בלתי היום בשעת נטילת ידי לסעודה שלישית, אז נתגלה לי לפתע פתאום, ובזה הבנתי שהאור החיים הקדוש נפטר לבית עולמו, כי הוא היה גדול הדור וייחוד זה השייך לגאולה – לו יאתה. ובהתגלה לי סוד זה – תיכף ידעתי כי הנר המערבי הסתלק ונמסר לי.
ואם הייתי מקבל גילוי ייחוד הגאולה בנטילת ידיים בארץ הקדושה – הייתי יכול לפעול ישועות ה'":
