ילד פגיע

שאלה

יש לנו בן בכיתה ז' והוא ילד עדין מאד ומאד כישרוני, אמנם שמנו לב אצלו שישנה תקרית שחוזרת על עצמה פעמים רבות, והיא כאשר ישנו צורך להעביר ביקורת על התנהגותו (דבר שאינו מצוי כל כך) הוא מקבל את הדברים בצורה מאד קשה, וצריך לו בכדי להתאושש מספר ימים כדי לחזור לתפקוד רגיל.

יש לציין שזה דווקא שאנשים שהוא מחשיב אותם, ההורים או הרב'ה שלו, מעבירים את הביקורת ולא אנשים אחרים. תודה רבה.

תשובה

יש להבחין אם הילד "נתקע" לאחר זמן לאחר השמעת הביקורת מאיתנו או ממלמדו [אופן א'], לבין אם רק לזמן מה מכונס בעצמו וכו', [אופן ב'].

באופן א' ככל הנראה הילד מפרש את הביקורת כ"ציון" לכך שלא מרוצים ממנו ולא כהערה פרקטית ללמדו דרך. הנחה שגויה זו מורידה לו את בטחונו העצמי עד כדי דכדוך, כדי לעוררו עלינו להבהיר בשיחה [מומלץ אמא] שאי אפשר שהמלמד לא יעיר לו, והדבר לטובתו, וחלילה לומר שהוא לא בסדר, אלא הוא מצוין אלא שלכל אחד יש מה להשתפר ולהוסיף, וזה תפקידו של המלמד להנחותו, וכן אם לא יעירו לו הוא לא יהיה חכם ונבון אלא ישאר באותו מקום.

באופן ב' אפשר להתעלם ובדרך כלל יעבור.

בשולי הדברים:

באופן כללי, עלינו להחדיר בבית את מעלת וחשיבות "קבלת המוסר באהבה", ו-"בקרוב עלי מרעים תשמענה אזני". וכמו שמצינו בשבט ראובן וחצי מנשה, שקבלו מוסר ממשה על אף שלא התכוונו, ע"ש. ובד בבד להעלות את מינון החיזוקים והמחמאות על מנת לחזק את בטחונו העצמי, "אישור שאני בסדר".

שילוב הביקורת והמחמאות יגרום לו להבין שהביקורת הינה "נוהל" ולא "ציון" לרמת המרוצות שלנו ממנו. חשוב (!) מינון הביקורת ביחס למחמאות ולהפך, משתנה כמובן מחניך לחניך.

חשוב להדגיש שהמוסר והביקורת הוא מחובתנו כהורים, וזכות גדולה להם כילדינו לקבלה, למען הדריכם בדרך טובה ולהכינם לחיים, וכן המחמאות בנוסף לצורך הנפשי בהן כאמור הנם גם "משכורת" להתנהגותו החיובית.