חודש אדר

חודש אדר הינו החודש השתיים עשרה והאחרון על פי מניין התורה, והחודש השישי על פי המניין העברי.
החודש נקרא בשם "חודש השמחה" על שם המצווה לשמוח בו, כמו שמובא בספר ההלכות של העם היהודי, ספר השו"ע (חלק או"ח סי' קמא' סעיף א') "משנכנס אדר מרבים בשמחה", והמקור לכך ממסכת תענית (דף כט') ששם מובא דין ועניין מיוחד זה.

מה ארע בחודש אדר?

מאורעות רבים אירעו לעמנו בחודש זה, חלקם שמחים וחלקם קצת פחות, הראשון המפורסם והמרכזי מבניהם הוא, כמובן, חג הפורים, שהוא נס הצלתם של כל עם ישראל מהשמדה כוללת, שנגזרה עליהם בימי אחשוורוש והמן הרשע בשושן הבירה בין חורבן בית מקדש ראשון לבניין בית המקדש שני, לפני כיותר מאלפיים שנה.
דבר נוסף שהיה נהוג בעם ישראל, בא' באדר משמיעים על השקלים, ששלוחי בית דין היו יוצאים לעיירות, על מנת לאסוף את כספי מחצית השקל לצורך הקרבת הקורבנות של השנה החדשה.
ז' אדר, נפטר משה רבינו אבי הנביאים, ומנהיגם ומושיעם של עם ישראל מארץ מצרים, שנפטר טרם הכניסה לארץ ישראל, על פתחה של הארץ ממש.
נוהגים ביום זה אנשי החברא קדישא (קוברי הנפטרים) בכל עיר ועיר, לערוך ביום זה צום ולפחות עד חצי היום, ולהיאסף יחדיו ולומר סליחות מיוחדות לצורך בקשת סליחה מנפטרים שאולי לא נהגו בהם בכבוד הדרוש, ובערב אחר הצום אוכלים יחד סעודה גדולה ושמחים.
ט' אדר, יש נוהגים להתענות (שו"ע או"ח סי' תק"פ סעי' ב'), מחמת שבו נחלקו בית שמאי והלל, (כמבואר בהרחבה בנפרד מה המאורע שקרה שם).
יג' אדר, ביום זה חל צום תענית אסתר, על שם אסתר המלכה שבזכותה ניצלו עם ישראל, (ובדף נפרד נפרט את כל ענייני תענית זו, מקורה, טעמיה, וטעם קביעתה).
יד' אדר, חג פורים , שבו חוגגים על נס הצלת היהודים מהשמדה, (כמובא לעיל), לבני הערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
טו' אדר, "פורים דמוקפין", חג פורים לערים שהיה להם חומה בזמן יהושע בן נון, כדוגמת ירושלים, יפו וכדו', שהם חוגגים בתאריך זה את חג פורים ונס הצלת עמ"י.
בחודש זה גם כן קורים את פרשיות, זכור– שהיא נקראת בשבת שלפני פורים, פרה – שהיא נקראת שבת אחר פורים, ופרשת החודש – שהיא נקראת שבת לפני ראש חודש ניסן.

שיעורים לחודש אדר