חודש ניסן

[divider height="10" style="default" line="default" themecolor="1"]

חודש ניסן הינו ראש השנה לפי מניין התורה, כמו שכתוב (שמות פרק י"ב, פסוק ב') "החודש הזה לכם ראש חודשים", ולמניין השנה העברי הוא השביעי.

א' ניסן מכונה במשנה (מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א') "ראש השנה למלכים", שהיו מונים את מניין שנות המלוכה של המלך מראש חודש ניסן, לצורכי שטרות חוב וכדו', ואם המלך החל למלוך באדר, אז בהגיע א' ניסן נחשב לו כאילו עבר שנה.

חודש ניסן נקרא גם "חודש האביב", על שם הפריחה שנמצאת בשיאה בחודש זה.

חכמינו תיקנו ברכה מיוחדת על הפריחה, וברכה זו נקראת בשם "ברכת האילנות", וזמנה הוא מא' ניסן עד לסוף החודש, ונוהגים המדקדקים לצאת לברך כבר בא' ניסן.

וכן "חג הגאולה", על שם "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", ומקובל שירד בית המקדש מהשמיים בנוי בחג הפסח, וזה אחד מהטעמים שלא אומרים תחנון בכל חודש ניסן.

מה קרה החודש

הדבר המפורסם ביותר שארע בניסן, הוא יציאת מצרים, שעם ישראל יצאו ממצרים בט"ו לחודש ניסן ביום, וזכר זה חוגגים את חג הפסח – חג החירות.

דבר נוסף חשוב בתולדות עמנו הוא הקמת המשכן ע"י משה רבינו עליו השלום, שבא' ניסן הוקם המשכן, ולאורך שניים עשר יום הראשונים של החודש, הקריבו נשיאי עם ישראל את קורבנותיהם לחנוך את המשכן והמזבח.

ב-י' ניסן נפטרה מרים הנביאה בת עמרם, אחות משה ואהרן, שבזכותה היה לבני ישראל את הבאר מים שליווה אותם במדבר, ועם פטירתה נעלמה הבאר, ובני ישראל התלוננו על משה שאין להם מים, ובזכותו שבה הבאר לעם ישראל.

ב-י"ד ניסן, ערב פסח, שורפים את החמץ, ומאז ועד לסוף חג הפסח נאסר החמץ באכילה.

דבר נוסף נוהגים הבכורים להתענות בי"ד ניסן, זכר לכך שבאותו לילה ה' עבר בארץ מצרים, והרג כל בכור מצרי ואילו את בכורי בני ישראל השאיר.

ב-ט"ז ניסן מתחילים לספור את ספירת העומר, בכל יום אחר תפילת ערבית, שנמשכת חמישים יום עד לחג השבועות.