ימי הילולא בחודש אב (ד)

ימי הילולא בחודש אב (ד)

כ"ו אב

כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי יואל מסאטמר זיע"א

היה פעם אחת שנכנס אצלו יהודי והתאונן במר נפש כי צרור של צרות עדו עליו. הוא סיפר כי בעיות רפואיות שונות ומשונות תקפו את מרבית בני הבית, והשאר חולים במחלות נפשיות. ביתו על סף פירוק. הוא הוסיף בבכייה כי אין לו יום אחד של נחת וכי כל כולו אפוף מכאובים, ומעל כל צרותיו חופפת הצרה הגדולה של חסרון כיס. אין לו במה לכלכל את ביתו…

רבי יואליש הסכית ועיניו מלאו דמעות השתתפות בשאת צרותיו הגדושות של היהודי. כדרכו, פתח את מגירתו והוציא חפיסה גדולה של שטרות בערך מכובד והעניקה לאיש, שיוכל להביא מעט רווחה אל ביתו השבור.

עיניו של האיש אורו, הוא נטל את החפיסה והלך לדרכו.

בצאתו רכן הגבאי אל הרבי ואמר לו: "האיש הזה הוא רמאי מופלג. אף אחד בביתו אינו חולה בשום מחלה, והוא עצמו אינו זקוק לחסדים. יש לו די והותר, יש לו פרנסה מכובדת וכולם בריאים ושלמים. סתם רצה לחמוס מקופת הרבי…"

הרבי נשא עיניים מלאות שמחה אל הגבאי הרותח מזעם, ואמר אליו: "יישר כוח! יישר כח! אין לך מושג כמה הרגעת אותי! ליבי כמעט ולא עמד בזה, שיהודי נאלץ לעבור מסכת שאול קשה כל כך! וכעת אתה מודיע לי שברוך השם הכל בסדר אצלו… הודו לה' כי טוב!"

כ"ז אב

הרה"ק רבי דוד בהר"ן זיע"א, מגדולי נקיי הדעת שבירושלים

הצדיק רבי חיים טודרס הרשלר משערי חסד חלה ואושפז בבית החולים וביקש מכמה בחורים שיבואו להתפלל אצלו ביוהכ"פ, גם אני הייתי ביניהם, אחר התפילה ביקש מאיתנו שמאחר ופגע בעבר ברבי דוד בהר"ן לכן מבקש מאיתנו שנאמר לו 'מחול לך'.

הסקרנות שלנו היה לדעת מה פגע ברבי דוד בהר"ן, ולא רצה לגלות, כבחורים שובבים אמרנו לו אם אינך מספר 'לא נאמר לך מחול לך', מחוסר ברירה נאנח ואמר כך היה המעשה:

רבי דוד בהר"ן הגיע פעם בחול המועד סוכות לבית הכנסת בשערי חסד ובירך על נטילת לולב, שמתי לב שחסר לו 'הערבות', והערתי לו ע"ז, רבי דוד נבהל וחזר לביתו והביא הערבות, ושוב בירך על נטילת לולב, הערתי לו רבי דוד, הרי להלכה קיי"ל שבאופן זה מברך 'על נטילת ערבה', מששמע את הערתי נפל רבי והתעלף בבית הכנסת מרוב שהזדעזע מזה שלא אמר הברכה הנכונה.

כ"ח אב

הרה"ק רבי נפתלי צבי יהודה ברלין זיע"א – הנצי"ב מוואלזין.

הנצי"ב סיפר שכשהיה בן 12-11, אביו התחיל כבר ללמד אותו את המלאכה. אבל הוא לא רצה להיות חייט.

יום אחד, הוא ברח מהבית, והלך לישיבה ללמוד… והוא אמר שאחד הדברים שדחפו אותו לקום וללכת לישיבה היה חלום שחלם. בחלומו הוא ראה את עצמו חייט, כפי שרצה אביו. והוא היה חייט טוב.

ואז הוא ראה שכשמלאו לו שנותיו הוא עלה לשמיים. ומאחר שהוא היה חייט טוב, שלחו אותו לגן עדן. אבל לפני שלקחו אותו לגן עדן, אמרו לו: 'אנחנו רוצים להראות לך משהו…' והנה מלאכים באים ומראים לו גיליונות על גבי גיליונות. והם אומרים לו: 'אלו הספרים שיכולת לכתוב אילו הלכת ללמוד תורה. ראה מה הפסדת…'

ואמר הנצי"ב שהוא זוכר כמו היום כמה היה הכאב חזק, בחלום. אוי! מה יכולתי להיות! יכולתי להיות אור לישראל לכל הדורות, ונהייתי חייט חמוד… וכשהוא התעורר, בכאב גדול, הוא החליט שאם הקב"ה יזכה אותו ללמוד תורה ולא להיות חייט, אז שכשיזכה לכתוב ספר, הוא יעשה סעודה גדולה."