כבוד הילד בזמן נפילה

התעלמות מכוונת ממעשים שליליים של הילד!

לפעמים מחמת כבודו של הילד עדיף להתעלם מדברים שהוא עשה.

לא נעים לילד ומאד מעליב כאשר הוא נתפס 'על חם', בשעת מעשה

ממש. זה מהווה עבורו בזיון גדול.

על השיש בביתי עומד מיחם, סכנת כויה מוחשית, ואסרנו על הילדים

לעלות על השיש. אחד הילדים עבר ובכל זאת טיפס על השיש.

אם הייתי שם לב ללא ספק הייתי מתחמק מן המקום, אך מכיוון

שכבר הגעתי בסמיכות ממש למקום האירוע, והילד הבחין בהמצאותי

באזור, הוא כבר היה על השיש, ושמתי לב שהוא מתבלבל ואינו יודע מה

לעשות…

מיד סובבתי את ראשי ועשיתי עצמי כלא רואה בכלל. הוא ניסה

להתחיל להסביר ולהתגונן, ואני המשכתי לנסות ולהסתיר את שראו

עיני, וכמתמיה אמרתי לו 'מה אתה אומר, מה אתה מדבר', והוא שם לב

שאבא לא ראה, וזהו, נגמר. המשכנו רגיל.

התפיסה על חם היא פגיעה חמורה!!

החזו"א זצ"ל נהג בשנותיו האחרונות ללכת בשעות הערב למטרת

רפואה. אחד ממלוויו סיפר שפעם אחת בשעת ההליכה, הגביה החזו"א

את מקלו באופן פתאומי, והתחיל לרוץ לכיוון אחר.

לאחר מכן התברר לאותו מלווה שהחזו"א שמע מביתו של אחד

ממקורביו צעקות בינו לבין אשתו. והחזו"א פחד שמא הם יבחינו בו

וייגרם להם בזיון גדול, והוא מיהר לברוח משם בכדי לשמור על כבודם!

גם אם תפסנו את הילד לא נרוויח מכך. לא תבוא שום תועלת. הוא

נתפס בשעת קלקלתו, וכיוון שכך הוא אינו שומע כלום. הוא רק מייחל

שעכשיו יאמרו לו תתעורר, חלום, וגמרנו…

הוא רוצה רק לגמור את העסק ולברוח מפה. לא נוח לו. לכן יש

פעמים שאתה חייב להתעלם בשביל לשמור על כבודו של הילד.

במקרים מסוימים, ישנה חובה להפסיקו, למרות שנתפס בשעת

מעשה, כגון במעשה מסוכן או בעוולה מתמשכת מצידו, ואף למקרים

הללו ישנה עצה בדברי חז"ל איך להפסיקו מבלי לבזותו – להשמיע רעש,

הן על ידי כחכוך בגרונו, או כל השמעת רעש אחר, וכך הילד יבין שהאבא

בסביבה ויפסיק מעצמו, מבלי להגיע לאי נעימות, ולגרימת בזיון לילד.

כלל זה נכון ותקף גם כלפי מחנכים. לא תמיד בריא לתפוס ילד

בשעת מעשה.

מה שכן, את האירוע ראית, וכעת הנך יכול לבחון את הבעיה של

הילד, ולפעול על פי הדרכים שדיברנו בהן בפרקים הקודמים כמו מוסר,

עידוד, וביקורת חיובית.

הוצאת ילד ממקום שהוא מפריע בו

כאשר הילד נמצא בקרבת מקום אליכם, והוא באמת מפריע וצריך

להרחיקו משם, ישנה דרך נאותה לעשות זאת, ולא בצורה מזלזלת.

אם הגעת למצב שבו אתה חייב להשתמש בידיים על מנת להוציאו

משם, זה כבר כשל חינוכי!

אבל אם אתה במצב כזה, עדין ישנה דרך נאותה לכך –

לא תופסים אותו בקצה החולצה, ולא באוזן, ולא בציציות, ולא

מושכים אותו מהפיאות, ולא דוחפים אותו, לא מנערים אותו בצורה

מזלזלת, לא אומרים לו תסתלק מפה או תעוף מפה, אלא תופסים אותו

באחיזה קצת נוקשה, ומסתכלים עליו במבט נוקשה, אך לא מזלזלים בו.

לא לתת למציאות המדומה, כביכול, של לחץ, לגרום לך לפלוט

מילים ומשפטים עליהם תתחרט בעתיד.

תחשבו דבר אחד, תחשבו שרבכם מסתכל עליכם בשעה שאתם

מדברים עם הילד. תחשבו שהבית שקוף ויש רמקולים בבית –

זהו. עכשיו תדברו…

כפי מה שאתה מרשה לעצמך לדבר בפני אנשים, תדבר לילד. רוב

העולם מתנהגים מחוץ לבית יותר בנימוס, יותר בדרך ארץ, כובשים את

טבעם מפני הרואים, ומפני כבודם.