כיצד מחנכים ל'נשיאה בעול'?

החינוך לנשיאה בעול מתחיל כבר מקטנות. המילה 'חינוך' כאמור,

נגזרת מלשון התחלה, ולכן כבר מגיל קטן מרגילים את הילד לעזור

ולהשתתף בנשיאה בעול עבודות הבית.

כאשר ילדים עוזרים כבר מגיל קטן, הם מתרגלים לכך. בגיל הילדות

הנשיאה בעול נתפסת במוחם כעין משחק. ילדים קטנים אוהבים לעזור,

ומקבלים זאת ברוח טובה.

אם מתחילים מגיל קטן, הילד מתרגל שכשהוא מתעורר בבוקר וקם

ממיטתו, הוא מקפל את השמיכה, ואינו משאירה זרוקה במקומה כמות

שהיא…

אם נתחיל ללמדם רק בגיל מאוחר יותר, לאחר שהילד התרגל

לבטלה ועצלות, הוא יגלה התנגדות לעזרה בבית.

משכך, כבר מגיל שלוש בערך מתחילים לשתף את הילדים בעזרה

בבית. מרגילים אותם לאסוף משחקים. מהגיל שבו הוא מסוגל לקפל

את השמיכה, מרגילים אותו לכך, וההרגל נהפך לטבע..

לא עלתה על דעתנו להתייחס לילדים כעוזרי בית ולנצל את כל

זמנם לעזרה… אלא ללמדם להיות שותפים מלאים במטלות הבית,

ולשאת איתנו בעול.

המטרה אינה הנקיון – אלא חינוך הילד לעזרה

לפעמים, העזרה של הילדים נתפסת בעיני הורים רבים דווקא

כמטרד, והיו מעדיפים אף לוותר עליה, משום שעזרה זו כרוכה בהרבה

תקלות, וההורים אינם מרוצים מהתוצרת.

כאשר ילדה שוטפת כלים בגיל חמש, הם לא ממש מתנקים.. וכאשר

הילדה בת השש שוטפת רצפה, היא עדיין נשארת לא נקיה.. וגם כאשר

הילדה מקפלת כביסה, יש בגדים מקופלים ואחרים הולכים לאיבוד מי

יודע איפוא.. וכשהיא מפעילה מכונת כביסה, לפעמים היא מערבבת

צבעים, והלבנים שבהם יוצאים גם הם צבעוניים.. וכשהילד מסדר את

הספרים של האבא, הוא מניח אותם על פי ראות עיניו, לפי גודלם או לפי

צבעם, ולא על פי הנושאים.. ולכן האבא מעדיף לסדר בעצמו מאשר

לעמוד ולחפש ספרים ולבטל זמן, בבחינת "לא מדובשך ולא מעוקצך"…

לכן יש הורים המעדיפים את הדרך הקלה, לבצע את הפעולות

בעצמם ולא להעזר בילדים.

אולם, אם נקפיד על נקיונו של הבית, עלולים אנו להפסיד את היעד

ואת המטרה שאליה אנו נכספים – חינוך הילדים לנשיאה בעול!!

עליכם להפנים שבתקופת החינוך לנשיאה בעול הבית, לא הכל

יישאר נקי, וגם לאחר השטיפה, הכלים עלולים להשאר עם שומן, ועל

השלחן יישאר מעט לכלוך, והרצפה לא תהיה מבריקה, אך הרווח הוא

גדול לאין שיעור –

בזכות הוויתור שלכם על רמת הנקיון והסדר הרגילים, הילדים יהיו

קשורים לבית יותר מאשר לחוץ, חלילה.

למותר לציין שאין להביע בפני הילדים את האכזבה מהניקיון שלהם,

אלא אדרבה, לעודד אותם ולפרגן להם למרות העובדה שהיינו מעדיפים

לוותר על עזרתם.

אם הילד שטף כלים, תאמרו לו 'כמה יפה שטפת את הכלים'. היות

שאם תבקרו את פעולותיו, הוא לא ימהר שוב לשטוף כלים.