כשהבית כ’מרקחה’

שאלה


לכבוד הרב, יש לי בן בגיל 7 ובת בגיל 5, והבן יש לו מין “תאוה” להציק לבת, אם במילים אם בדרכים אחרות, ובזמן שהם בבית ביחד לפעמים המצב רגוע, אך רוב הזמן כ”מרקחה”, כיצד מתמודדים עם כזה מצב?

תשובה


בדרך כלל בעיה זו היא “פרקטית” ולא “חינוכית”, כלומר יתכן מאד שבסביבה אחרת (בתלמוד תורה) נשמע על התנהגות שונה לחלוטין ואפילו ‘הגנה על החלש’, מה שמוכיח שיש כבר לילד את התובנות על הגנות שבהצקה לאחיו, אלא שיש לו הפרעות/גרויים/מצוקה/שעמום שמוציאים אותו מהתנהגותו השגרתית.

לכן בדרך כלל בעיה זו אינה נפתרת מיד ובס”ד תעבור עם הגיל

בשולי הדברים

על פי רוב על ידי תשומת לב (“צומי”) ההצקות יפחתו, יתכן גם מצב שבו אנו עושים יותר מדי עסק מהמריבה מה שנותן אנרגיה ל”מרקחה” לכן לא כל מריבה תזכה לתגובה רצינית מאיתנו.

ישנם ילדים שהפעלת השני (צרחות ורוגז) מסיבה להם הנאה מרובה, או צורה של יצירת קשר עם האחות הקטנה, משום כך יש ללמדו את הצורה החיובית ליצירת קשר זה וההפעלה על ידי משחק, חלוקת ממתקים וכדומה.

למסירת פדיון נפש
נגישות