הלכות לשון הרע

בעניין היתר לדבר לשון הרע "בפני שלושה"

1. אסור לספר לשון הרע על חבירו אפילו שהדברים אמת, ואפילו בפני אדם יחיד. וככל שיתרבו השומעים, כך גדול עוון המספר. כי חבירו מתגנה יותר, כיון שגנותו מתפרסם ליותר אנשים, וגם כי מכשיל יותר אנשים בשמיעת לשון הרע.
2. ההיתר שיש בחז"ל לספר לשון הרע "בפני שלושה", מדובר בסיפור דבר שאינו גנאי גמור, ומשתמע ל-2 פנים. ודבר כזה תלוי לפי נימת המספר בעת שמספר. אם מספר דבר כזה בפני שלושה, מותר. כיון שיודע שוודאי יגיעו הדברים לאוזני מי שמספר עליו, ולכן יספר באופן החיובי.
3. יש אומרים שאם אדם סיפר לשון הרע בפני שלושה. אף שוודאי המספר עבר על איסור סיפור לשון הרע, אבל אם אחד מהשלושה הלך וסיפר למישהו אחר, לא עובר על איסור לשון הרע. כיוון ששלושה יודעים מזה, נחשב כמו שכל העולם יודע. ודווקא אם סיפר לחבירו בדרך מקרה, אבל לא שהתכווין לגלות את הסיפור ולגנותו יותר.
4. ואפילו אם לא מספר בשם מי שסיפר לו, אלא מספר שסתם נשמע כך על פלוני, בכל זאת עובר באיסור לשון הרע.
5. וכל ההיתר לספר אם סופר לפני שלושה, הוא דווקא לאחד מהשלושה ששמעו. אבל למי ששמע מאחד מהם שסיפרו בפני שלושה, אסור לו לספר הלאה. אלא אם כן בכל מקרה התפרסם כבר הסיפור לכל העולם.
6. ואין צריך לומר אם הוא אינו יודע מעצמו אם הסיפור אמת, וודאי שאין לו להאמין למי שסיפר לו ששמע את הסיפור בפני שלושה. אבל אפילו אם הוא יודע שראובן סיפר דבר גנאי על שמעון, אבל לא ידוע אם היה בפני שלושה או לא, אסור לו לספר. כיון שחוששים שלא סופר בפני שלושה, ולא עתיד להתגלות.