מגילת בית חשמונאי

הקדמה

מגילת אנטיוכוס הנקראת בלשון חז"ל "מגילת חשמונאי", הורתה ולידתה בהררי קודש, דעת מורינו רב סעדיה גאון היא, שהמגילה נכתבה עוד בימי בית חשמונאי, ואילו בהלכות גדולות כתוב ש"זקני בית שמאי וזקני בית הלל כתבוה", ויש קהילות רבות בעם ישראל שנהגו לקרוא בה בימי חנוכה, ויש אף שהיו קוראים בה בברכה. [עיין בנספח בסוף הדף] אמנם ברוב קהילות ישראל התקבל שלא לקרוא בה כלל.

הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, בספרו קדושת לוי (ח"ב קדושה שניה מענייני חנוכה), שואל מדוע לא התקבל בעם ישראל לקרוא בה כמו שהתקבל לקרוא במגילת אסתר ביום הפורים, מה נשתנה נס פורים מנס חנוכה?
ומתרץ שני תירוצים השופכים אור גם על כל נס חנוכה בכללות:
תירוץ א. שנס פורים נעשה כולו בידי שמים ללא התערבות ידי אדם כלל, מה שאין כן בחנוכה שהיה מעט התערבות ידי אדם [גבורתם של המכבים], למרות שגם זה נס גמור שניצחו מעטים את הרבים וכו', אך עדיין היה כאן מעט מדרך הטבע, ולכן דווקא בנס פורים יכל להיווצר תורה ומגילה חדשה, וספר קודש חדש לעם היהודי, אך בנס חנוכה מכיוון שיד אדם היתה מעורבת בו, לכן לא יכול היה להיווצר מכך תורה חדשה.
תירוץ ב. על דרך התירוץ הקודם, שתמיד הקריאה מעוררת את הנס שקרה אז, ולכן בנס פורים יש לנו עניין וצורך לעורר שוב את הנס שקרה כפי שקרה, כי הנס היה ללא התערבות התחתונים, וזה מה שאנו מצפים להיוושע ללא התערבות חיצונית אלא רק בידי שמים, אבל בנס חנוכה שהנס היה עם התערבות חיצונית, אין רצוננו לעורר את הנס כמות שהיה אז אלא רוצים אנו להיוושע בידי שמים לבד.

לטובת הקוראים הרינו להביא את נוסח המגילה [יש מס' נוסחאות אמנם זו הנוסחא המקובלת]

מגילת אנטיוכוס

"ויהי בימי אנטיוכס מלך יון, מלך גדול וחזק היה ותקיף בממשלתו, וכל המלכים ישמעו לו. והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים, והחריב טירותם, והיכליהם שרף באש, ואנשיהם בבית האסורים אסר. מימי אלכסנדרוס המלך לא קם מלך כמוהו בכל עבר הנהר. והוא בנה מדינה גדולה על חוף הים להיות לו לבית מלכות, ויקרא לה מדינת אנטיוכיא על שמו. וגם בגריס משנהו בנה מדינה לנגדה, ויקרא לה בגריס על שמו, וכן שמותן עד היום הזה.

בשנת עשרים ושלוש שנים למלכו, היא שנת מאתים ושלוש עשרה שנים לבנין בית האלהים, שם פניו לעלות לירושלים. ויען ויאמר לשריו הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים בינינו. לאלהינו אינם מקריבים, ודתינו אינם עושים, ודתי המלך עוזבים לעשות דתם. וגם הם מייחלים ליום שברון המלכים והשלטונים, ואומרים "מתי ימלוך עלינו מלכנו, ונשלוט בים וביבשה, וכל העולם ינתן בידינו". אין כבוד למלכות להניח לאלה על פני האדמה. עתה בואו ונעלה עליהם, ונבטל מהם הברית אשר כרת להם שבת ראש חודש ומילה. וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו.

באותה שעה קם אנטיוכס המלך וישלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב. ויבא לעיר יהודה לירושלים. ויהרוג בה הרג רב, ויבן במה בבית המקדש, במקום אשר אמר אלהי ישראל לעבדיו הנביאים "שם אשכן שכינתי לעולם", במקום ההוא שחטו את החזיר, ויביאו את דמו לעזרת הקודש.

ובהיות זה, כאשר שמע יוחנן בן מתתיה כהן גדול כי זה המעשה נעשה, נמלא קצף וחמה, וזיו פניו נשתנה, ויועץ בליבו מה שיוכל לעשות על זה. ואז יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב, שתי אמות ארכה וזרת אחת רחבה, תחת בגדיו עטופה. ויבוא לירושלים, ויעמד בשער המלך ויקרא לשוערים, ויאמר להם "אני יוחנן בן מתתיה באתי לבוא לפני ניקנור". ואז באו השוערים והשומרים, ויאמרו לו: "הכהן הגדול של היהודים עומד בפתח", ויען ניקנור ויאמר להם "בא יבוא". ואז יוחנן הובא לפני ניקנור, ויען ניקנור ויאמר ליוחנן "אתה הוא אחד מן המורדים אשר מרדו במלך, ואינם רוצים בשלום מלכותו". ויען יוחנן לפני ניקנור ויאמר: "אדוני, אני הוא, עתה באתי לפניך, אשר תרצה אעשה". ויען ניקנור ויאמר ליוחנן: "אם כרצוני אתה עושה, קח חזיר ושחטהו על הבמה, ותלבש בגדי מלכות, ותרכב על סוס המלך, וכאחד מאוהבי המלך תהיה". וכאשר שמע יוחנן השיבו דבר: "אדוני, אני ירא מבני ישראל, פן ישמעו כי עשיתי כן ויסקלוני באבנים. עתה יצא כל איש מלפניך, פן יודיעום", אז ניקנור הוציא מלפניו כל איש.

בעת ההיא נשא יוחנן בן מתתיה עיניו לשמים ותיקן תפלתו לפני אלהיו, ויאמר "אלהי ואלהי אבותי, אברהם יצחק ויעקב, אל תתנני נא בידי הערל הזה, כי אם יהרגני, ילך וישתבח בבית דגון אלהיו, ויאמר: אלהי נתנו בידי". באותה שעה פסע עליו שלש פסיעות, ויתקע החרב בלבו, וישלך אותו חלל בעזרת הקודש. לפני אלהי השמים ענה יוחנן ואמר: "אלהי, לא תשים עלי חטא כי הרגתיו בקודש, עתה כן תתן את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים".

אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום ההוא וילחם בעמים ויהרוג בהם הרג רב. מספר ההרוגים אשר הרג ביום ההוא שבע מאות אלף ושנים (ושבעים) אלף, אשר היו הורגים אלה לאלה. בשובו בנה עמוד על שמו, ויקרא לו "מכבי ממית החזקים".

ויהי כאשר שמע אנטיוכס המלך כי נהרג ניקנור משנהו, צר לו מאד, וישלח להביא לו את בגריס הרשע המטעה את עמו. ויען אנטיוכס ויאמר לבגריס "הלא ידעת אם לא שמעת אשר עשו לי בני ישראל, הרגו חילי ויבוזו מחנותי ושרי. עתה על ממוניכם אתם בוטחים, או בתיכם לכם הם, בואו נעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהיהם שבת, ראש חודש ומילה".

אז בגריס הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים, ויהרוג בהם הרג רב, ויגזור בה גזרה גמורה על שבת, ראש חודש ומילה. בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז, מצאו איש אשר מל בנו, ויביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד. וגם אישה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה, ותמל אותו לשמונה ימים, ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה. ותען ותאמר: "לך אומרים בגריס הרשע, אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כירת עמנו, ברית אבותינו לא נבטל ממנו, שבת ראש חודש ומילה מבני בנינו לא יוסר". ותפל את בנה לארץ ותיפול אחריו, וימותו שניהם כאחד, ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם, ולא שינו את ברית אבותם.

בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו "בואו ונלך ונשבות במערה, פן נחלל את יום השבת", וילשינו אותם לפני בגריס. אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים, ויבואו וישבו על פי המערה, ויאמרו אליהם "יהודים, צאו אלינו, אכלו מלחמנו ושתו מייננו ומעשינו תהיו עושים". ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה "זוכרים אנחנו אשר צונו ה' על הר סיני 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות', עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת". בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים, ויביאו עצים וישרפו על פי המערה, וימותו כאלף איש ואישה. אחרי כן יצאו חמשה בני מתתיה, יוחנן וארבעה אחיו, וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב, ויגרשום לאיי הים, כי בטחו באלהי השמים.

אז בגריס הרשע נכנס בספינה אחת, וינס אל אנטיוכס המלך, ועמו אנשים פליטי חרב. ויען בגריס ויאמר לאנטיוכס המלך "אתה המלך שמת ציווי לבטל מן היהודים שבת ראש חודש ומילה, מרמה גדולה ומרד בתוכה. אשר אם ילכו כל העמים והאומות והלשונות, לא יוכלו לחמשה בני מתתיהו, מאריות הם חזקים ומנשרים הם קלים ומדובים הם ממהרים. עתה המלך, עצתי תיטב עליך, ולא תלחם באנשים מעט. כי אם תלחם בהם, ותבוש בעיני כל המלכים. לכן כתוב ושלח ספרים בכל מדינות מלכותך, ויבואו שרי החילות, ולא ישאר מהם אחד, וגם פילים מלובשים שריונים יהיו עמהם".

וייטב הדבר בעיני אנטיוכס המלך, וישלח ספרים לכל מדינות מלכותו, ויבואו שרי כל העמים והממלכות, וגם פילים מלובשים שריונים עמהם באו. שנית קם בגריס הרשע ויבוא לירושלים, בקע החומה וינתק המבוא, וישבר במקדש שלוש עשרה פרצות, וגם מן האבנים שבר, עד אשר היו כעפר" ויחשוב בלבו ויאמר: "הפעם הזאת לא יוכלו לי, כי רב חילי ועוז ידי", ואלהי השמים לא חשב כן.

וכשמוע חמשה בני מתתיה, קמו ויבואו למצפה גלעד, אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא. צום גזרו, וישבו על האפר לבקש רחמים מלפני אלהי השמים. אז נפל בלבם עצה טובה יהודה הבכור, שמעון השני, השלישי יוחנן, הרביעי יונתן, החמישי אלעזר. ברך אותם אביהם וכן אמר: "יהודה בני, אדמה אותך ליהודה בן יעקב, אשר היה נמשל לאריה. שמעון בני, אדמה אותך לשמעון בן יעקב, אשר הרג יושבי שכם. יוחנן בני, אדמה אותך לאבנר בן נר שר צבא ישראל, יונתן בני אדמה אותך ליונתן בן שאול אשר הרג עם פלישתים. אלעזר בני, אדמה אותך לפינחס בן אלעזר, אשר קנא לאלהיו והציל את בני ישראל".

על זה יצאו חמשה בני מתתיה ביום הזה, וילחמו בעמים, ויהרגו בהם הרג רב. ויהרג מהם יהודה. באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיה כי נהרג יהודה, שבו ויבואו אל אביהם. ויאמר להם: "למה שבתם?" ויענו ויאמרו: "על אשר נהרג אחינו, אשר היה חשוב ככולנו". ויען מתתיה אביהם ויאמר אליהם "אני אצא עמכם ואלחם בעמים, פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם".

ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו, וילחמו בעמים. ואלהי השמים נתן כל גבורי העמים בידם, ויהרגו בהם הרג רב, כל אחוזי חרב וכל מושכי קשת, שרי החיל והסגנים, לא נותר בהם שריד, וינוסו שאר העמים למדינות הים. ואלעזר היה מתעשק להמית הפילים, ויטבע בפרש הפילים, וכאשר שבו, בקשוהו בין החיים ובין המתים ולא מצאוהו, ואחר כך מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים. וישמחו בני ישראל כי ניתנו בידיהם שונאיהם, מהם שרפו באש, ומהם דקרו בחרב, ומהם תלו על העץ. ובגריס הרשע, המטעה את עמו, שרפו אותו בית ישראל באש. ואז אנטיוכס המלך, כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו, נכנס בספינה וינס למדינת הים, ויהי כל מקום אשר היה בא שמה, מורדים בו וקוראים אותו "הבורח".

אחרי כן באו בני חשמוני לבית המקדש, ויבנו השערים הנשברים, ויסגרו הפרצות, ויטהרו העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות. ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד. ואלהי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים. על כן קיימו בני חשמוני קיום, לחזקו אסר ובני ישראל עמהם כאחד, לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה, כימי מועדים הכתובים בתורה, ולהדליק בהם נרות, להודיע אשר עשה להם אלהי השמים ניצוחים. ובהם אין לספוד, ולא לגזור צום ותענית, זולתי אשר מקובל עליו מלפני זה, ויתפלל לפני אלהיו. אך חשמוני ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לבטל עבודת מלאכה.

ומן העת ההיא לא היה שם למלכות יון. ויקבלו המלכות בני חשמוני ובני בניהם מהעת הזאת ועד חרבן בית האלהים מאתים ושש שנים. על כן בני ישראל מהיום ההוא בכל גלותם שומרים את הימים האלה, ויקראו להם ימי משתה ושמחה מחמשה ועשרים לחודש כסליו שמונה ימים. מן העת ההיא ועד העולם לא יסורו מהם אשר היו בבית מקדשם הכהנים והלוים וחכמיהם, אשר קיימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם."

נספח[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

מי הם כותבי המגילה, ומתי נכתבה.

למגילת בית חשמונאי ישנם מקורות רבים מקדמונינו, למרות שכמעט ואינה ידועה, ויותר מכך יש שמחוסר ידיעה מתייחסים אליה בזלזול, אך לכאורה יש לה יסודות קדושים ונעלים מאוד, רב סעדיה גאון העניק למגילה ייחס עצום ביותר, הוא אשר תרגם את המגילה מארמית ללשון הקודש, והוא היחיד שטוען שאת המגילה כתבו בני מתתיהו עצמם כמו שכותב ב"ספר הגלוי" אודות כותבי המגילה "וכמו שכתבו בני חשמונאי, יהודה, ושמעון ויוחנן ויונתן ואלעזר בני מתתיהו, ספר במה שעבר עליהם", ועל טענה זו משיבים רבים שאלעזר ויהודה מתו כבר במלחמה, ואם כן איך יתכן שנמנים בין כותבי המגילה.
בספר "הלכות גדולות" לרבינו שמעון קרייא מובא, שכותבי המגילה היו זקני בית שמאי ובית הלל, ושונה מטענת רס"ג שהכותבים הם בני מתתיהו, וממילא יוצא שנחלקו אף על זמן כתיבת המגילה שאילו לרס"ג נכתבה סמוך לסיום המלחמה, ואילו לבעל ההלכות גדולות נכתב רק קרוב למאתיים שנה לאחר מכן.
בגמרא במסכת יומא דף כט' ע"א כתוב שהנס האחרון שניתן להיכתב היה נס פורים, למרות שהיה נס חנוכה לאחר נס פורים, עם זאת להיכתב ניתן רק פורים ולא חנוכה.

האם נהגו לקוראה והאם מברכים עליה

תוספות רי"ד על מסכת סוכה דף מ"ד ע"ב, כותב שמגילת אנטיוכוס קוראים אותה בחנוכה, אבל אין מברכים עליה מכיון שאין לה שורש בחובה, ובאמת נהגו הרבה מקהילות ישראל לקוראה, כך היה מנהג תימן, איטליה, ועוד קהילות, ויוצאי אלג'יר נוהגים עד ימינו אנו לקוראה, אך מאידך לא היה מברכים עליה כמגילת אסתר.
באיטליה החשיבוה ביותר עד שבהוצאת הספרים "נאפולי" שבאיטליה, המגילה נמצאת כרוכה יחד עם ספר החומש וההפטרות, וכן רבינו ישעיה די טיראני שספרו תוספות רי"ד מובא לעיל היה מוצאו מאיטליה.

שינויים בין המגילה למסורת המקובלת

ישנם מספר דברים מהותיים ששונה בהם המגילה מהמסורת המקובלת, שבמגילה מסופר שמתתיהו נפטר רק עם תום המלחמה, והוא אשר סיים את מלחמת בנו יהודה שנפטר על פניו, בעוד שהמסורת הרווחת היא שמתתיהו החל את המרד ומיד נפטר, ואילו בניו הם שהמשיכו את המלחמה עם היוונים.