מה בין נוער מחונך ל’נוער הברזלים’? – אהבה!!

אהבה היא בסיס הקשר בין האב לבנו

בהמשך נגדיר בדיוק מהי אהבה, ולעת עתה נסתפק בהגדרה הכללית של המושג אהבה. המושג ‘אהבה’ שבו אנו עוסקים, איננו קשר טכני בלבד: “איפה היית?”, “מה עשית?”, “לאן הלכת?”

אלא הרבה מעבר לזה…

זהו מושג עמוק יותר, שעל ידו נוצר ומתהווה הקשר בין האב לבנו. אנחנו מדברים על קשר שבסיסו הוא הידיעה הברורה של הילד ‘אבא אוהב אותי’!

קל מאד לאהוב ילד, וקל מאד לגרום לו שיאהב אותך. זהו אחד מן הנסים והחסדים של השי”ת, שהוא הטביע בילדים את כל התכונות למען יוכלו להתחנך.

נפשם כמהה לשמוע בקולך ולהתחנך, אם רק לא נקלקל. זהו טבעו של הילד באופן מולד, ללא מודעות ועבודה עצמית, הילד קשור להוריו ואיננו נקשר בקלות לאדם אחר…

את הילד מקיפים שלושה מעגלים של אהבה

כל ילד, זקוק מעצם טבעו לאהבה ולאכפתיות. שלושה מעגלים מקיפים אותו, מהם יוכל לקבל את מזון נפשו. ועלינו לזכור, כמה שהמעגל הפנימי ירבה להעניק לו את האהבה, כך לא יהיה צורך – ותמעט השפעת המעגלים החיצוניים!

המעגל הראשון הוא הקשר של הילד עם הוריו, זהו המעגל הפנימי, ולמען בריאות נפשו הוא זקוק בעיקר לקשר זה.

המעגל השני הוא הקשר עם שאר בני המשפחה, סבא וסבתא, דודים. זהו קשר חשוב, ואם ייעשה באופן הנכון הוא יתרום לילד, ובהמשך נלמד איך לשמור שקשר זה יהיה נכון ומועיל ולא חלילה ההיפך.

המעגל החיצוני הוא הקשר עם אנשים זרים, כמו שכנים, חברים של ההורים וכדו’. אם הבית מתנהל בצורה נכונה, הילד לא יושפע חינוכית מאדם זר או מחברים לא טובים.

המעגל הטבעי ממנו אמור הילד לינוק – הוא הפנימי!

ילד בריא בנפשו, שחי בתוך מעטפת של אהבה מופלאה בתוך ביתו: אמא שלו אוהבת אותו. אבא שלו אוהב אותו. כולם אוהבים אותו. יש לו את כל המבנה הדרוש לאהבה. יש לו סבא שלעולם אינו מעביר עליו ביקורת, ואוהב אותו אהבה בלתי מותנית. יש לו דוד נחמד עוד יותר מהסבא, שאף פעם לא מגיע בידיים ריקות… ילד כזה שמוקף באהבה נכונה, תחושתו הכללית היא ‘אהבה ובטחון נפשי’.

נניח ואחד השכנים ינסה לקשור עם הילד קשרי ידידות, יחייך אליו, יאיר לו פנים, יפרגן לו, מן הסתם תתרקם ביניהם מערכת יחסים כלשהי, אך ידידות זו לא תהיה קשר חינוכי. אותה אהבה שהוא חווה במעגלים הפנימיים שלו, ינטרלו מראש את השפעת השכן על הילד. מאחר ואין לילד חסך כלשהו, ממילא אינו חש צורך למלא את מחסורו ממקורות חיצוניים.

הבן שלך זקוק לקבל מהמעגל הפנימי, הוא זקוק לאהבה של אבא, הוא צריך אהבה של אמא. הוא רוצה וחפץ באהבתך. הוא שואף לקבל זאת ממך בלבד. הוא שמח בשעה שאתה מניח את ידך על כתפו. הוא שמח בשעה שאתה תומך בו ומתעניין בו. הוא שמח שאתה אוהב אותו, ושמח לשמוע זאת ממך.

הוא מקבל זאת בתמימות, ולא בחשדנות. הוא לא שואל את עצמו ‘מה הוא רוצה ממני?’, ‘מה הוא מבקש?’, ‘מה קרה פה?’

שים לב! אף אדם בעולם אין בידו יכולת ואפשרות להעניק לו אהבה מסוג זה. שכן אך ורק ביחס אליך הילד הוא תמים, הוא מקבל אותך בנאמנות ללא סייג – כי אתה אביו… זה נס. זה חסד ה’.

מה שאין כן כשאדם זר מראה כלפיו גילוי אהבה, הילד אמנם יחייך אליו, אבל בתוכי נפשו הוא ימתין לראות מהי התמורה שיתבקש… הוא אומר לעצמו: “נמתין מעט, ונראה מה הוא רוצה…”.

בדרך כלל ילדים אינם תמימים להיסחף אחר חיוך שאינו מגיע מהמעגל המשפחתי הפנימי. [אמנם, ישנם ילדים תמימים המתפתים אחר כל חיוך של אדם ברחוב, וזה מסוכן].

וכל כך למה?

משום שאין להם צורך באהבה של הזולת. הקב”ה ברא את ילדך באופן כזה שהוא זקוק דווקא לאהבה שלך. הוא שואף לאהבה שלך, והוא דורש אותה ואפילו בכח…

אם לא תיתן – הילד יחפש אהבה במקומות אחרים

וכאן טמונה סכנה עצומה!!

מאחר שילדים זקוקים לחום, הם ידרשו ויקבלו זאת, ואם לא מההורים אז מהמעגל השני, מהמשפחה הרחוקה יותר. ואם לא יקבלו מהם, יחפשו הילדים חום ואהבה במקומות אחרים, זרים ומסוכנים, מהמעגלים החיצוניים, בחברת אנשים שיודעים ומוכנים להעניק להם תשומת לב…

נוער שוליים, אלו המכונים ‘נוער הברזלים’… אלו יודעים להעניק חום ואהבה באופן הטוב ביותר, היות שגם הם לקו בחוסר אהבה בבית בו גדלו, וממילא כבר לא אכפת להם מכלום. הם איתך באותה ספינה, ואין להם בעיה איתך בכלל.. וכמובן, לא אכפת להם מה היית, ולא משנה להם מה אתה הולך לעשות…

נוער מסוכן זה משמש – כביכול – כמקור לחום ואהבה, “אחי”, חיבוקים, נשיקות. הם ממלאים לילד את החסר, ולכן הוא נקשר אליהם, ומיד הוא מתאהב בם. מאחר שהוא מורעב ומחפש אחר הבאר שתרווה אותו ותשלים לו את החסר, והם מספקים לו את תנאי החממה להם הוא זקוק.

הילד יושב בחברתם, למרות העובדה שהוא מבין ויודע כי חברה זו אינה חברה חיובית, ובדרך כלל אינה מתאימה לרמתו, הם אנשים של ‘דיעבד’, אבל למרות זאת הוא מוכן להשלים עם ההידרדרות הרוחנית שלו, ולשהות בחברתם. וכל זאת משום שלא קיבל את המגיע לו – בביתו שלו!!

הוא יתבזה – בשביל לקבל מהם את מה שאתה לא נתת לו!

בתקופה הראשונה שהילד שוהה בחברתם הוא אכן מתגנה ומתבייש, עד שכחלוף זמן מה הוא מתרגל למציאות בה הוא נמצא, ה’ ירחם.

בתחילה אנשים שרואים אותו מצביעים עליו ואומרים “תראו את פלוני אלמוני, תראו להיכן הגיע”. עד לא מזמן הוא היה מצביע על אחרים, ועכשיו הוא הפך להיות אחד מהחבר’ה, והוא עושה זאת לאחרים הבאים אחריו, מה שמכונה ‘קבלת קהל’…

שימו לב מה קורה כאן –

בגלל שהילד לא קיבל את מנת האהבה שהיה זקוק לה – ממך, הוא מוכן להקריב את חייו ולמסור את נפשו על מנת להשיג את מבוקשו, ולהשקיט את רעבונו הנפשי..

זו אחת הסיבות המרכזיות שבגללן ילדים נפלטים מחוץ למסגרות, ה’ ירחם. אין להם לאן לחזור. ודאי שדברים אלו נשמעים כמפחידים, אבל ‘אשרי אדם מפחד תמיד’, וראוי מאד לפחוד פחד זה!!

בהמשך ניווכח שיש לנו מגבלה להעניק אהבה. אנחנו קמצנים מדי באשר לגילויי אהבה. אדם רחוק מאד מלדבר דיבורים של אהבה אפילו בפני ילדיו. זו עובדה קיימת. ואשר על כן, חשוב שנדע ונבין לאן זה עלול להביא את הילדים שלנו – – –

מאידך, אם תשרור אהבה נכונה, אהבה שאינה מותנית, אהבה שיש בה כדי לנטוע בלב הילדים בטחון עצמי, ונפשם תתחזק, הם לא יחפשו ויתורו אחריה בשדות זרים. יהיה להם נעים לשהות בבית, וודאי שהם לא יגיעו ח”ו לרחוב, הם יבינו שמחוץ לבית רק מפסידים!!

למסירת פדיון נפש
נגישות