מה עושים עם ילד מרדן…?

ישנן שתי סיבות שעלולות לגרום לילד להיות חסר משמעת. או שזה

בגללך, ואתה שותף בכיר ב'יצירה' הזו. או שהוא בעל תכונות מרדניות

מטבעו. כבר מגיל שלוש, ארבע, אפשר להבחין בילדים כאלו. הם

נאבקים עד הסוף, ואינם מבטלים את רצונם.

גם ילדים כאלו, חובה לחנכם למשמעת. עורכים להם 'סדרת

משמעת'…

ונסביר: במשך רוב שעות היממה לא מצווים אותם כלל, אלא זורמים

איתם. "אולי בואו נאסוף, בואו ננקה", אבל לא לשונות של ציווי, בכדי

להימנע מהתקלויות מיותרות.

יחד עם זאת – בתור התחלה – מחנכים אותם פעמיים ביום באופן

של 'שב ואל תעשה' בלבד. לתקופת זמן של שבועיים – שלוש, לסרב

פעמיים ביום לבקשותיו. הוא מבקש ואתה אינך נותן. לתת לו להתרגל

לאט לאט, פעמיים ביום. זו תהיה מסכת מאד קשה. הם מסוגלים לשכב

על הרצפה ולרקוע ברגליהם, או להשחית דברים, ועוד מעשים שאין

הדעת סובלתן.

אך למרות ההתמודדות – אתה תמשיך לעמוד על שלך…

יש ליזום את המפגשים הללו, בכדי שתוכל אתה לקבוע את התנאים:

תיזום זאת בשעה הנוחה לך ביותר, שעה שאתה רגוע והוא לחוץ. שעה

שיש לך את הזמן הנדרש לכך.

ליזום זאת אומרת, שאף על פי שבעצם לא אכפת לך ש הוא יאכל

עכשיו בננה, בכל זאת לא לתת לו בננה! "אבא לא נותן עכשיו בננה.

עכשיו אכלת ארוחת צהריים, ואתה לא אמור לאכול עכשיו בננה, זהו,

גמרנו. אתה שבע, אין בננה עכשיו. מצוה גדולה לשמוע לאבא. יש לך

מצוה גדולה, ואתה ילד צדיק". והוא בשלו, צורח ורוקע, ואתה בשלך,

עומד על שלך.

באופן כזה נפשו מתרגלת לא לקבל את כל מה שליבו חפץ. אחרי

שהוא תורגל לא לקבל כל דבר, ועם כל זאת לא קרה כלום, והוא ממשיך

להיות שמח, מעלים את המינון לשלוש פעמים ביום.

לאחר שהאנוכיות שלו נשברה מעט, ברוך ה', והוא כבר למד להיכנע,

עוברים לשלב ב' של הסדרה, שבו אנו עובדים על החלק של 'קום עשה'.

פעם ביום מצווים עליו דבר מה, ולו הפשוט ביותר, ואף עוזרים

ומסייעים בידו.

לדוגמא: אני רוצה שדוד, שכעת יושב וקורא ספר, יבוא לאכול ארוחת

צהרים, וקשה לו להיפרד מהספר. אמור לו "דוד, הגיעה ארוחת הצהרים,

בוא לאכול", תן לו יד ותלווה אותו עד לפינת האוכל…

"דוד, תלבש חולצה", ואתה עוזר לו ללבוש את החולצה. "דוד, תטול

ידיים", ואתה כבר עם הקערה ועוזר לו ליטול.

ושוב, פעם אחת ביום מספיק!

בחלוף שבוע אפשר להעלות את המינון לפעמיים. לאחר שבועיים

– לשלוש פעמים…

כך הנחלת לו את המשמעת.

זו הדרך הנכונה ביותר להקנות את המשמעת לילד כזה. אי אפשר

להתחיל ישירות עם 'קום עשה', ולומר לו "תסדר את החדר". הוא יגיד

לך "לא רוצה", נו, מה תעשה עכשיו? תיקח אותו בכוח? יתנהל פה עכשיו

מאבק קשה.

לכן מתחילים ב'שב ואל תעשה' שהוא החלק הקל יותר, ובידך

לעשותו כפי שתבחר ובזמן שתבחר. וכמו כן בדרך זו, שהוא מבחין בך

שאינך מאבד את הסבלנות, אתה מתקבל אצלו באור חיובי ובתדמית

חיובית.