מורינו הרה"ק רבי נתן מברסלב זיע"א
תלמידו הגדול של רבינו נחמן מברסלב זי"ע
יום התעלותו למרומים – י' בטבת
רבי נתן שטרנהרץ, המכונה רבי נתן מברסלב, או רבי נתן מנעמירוב כבר בצעירותו התפרסם ר’ נתן כלמדן מופלג, עד שדבק בו הכינוי “העילוי מנמירוב”.
בתקופה לאחר נשואיו למד ר’ נתן בבית התלמוד של חותנו, ונחשב אז לגדול ועצום בתורה והתבלט במיוחד בשקדנותו הבלתי מצויה. ר’ נתן המשיך בלימודיו בהתמדה רבה, תחת חסות חותנו, ברבות השנים ראה ר’ דוד צבי בחתנו השקדן העצום והחריף את הראוי למלא את מקומו ברבנות, וככל הנראה, כעת בחסותו בצלו, כבר החל להכינו לכך.
בעיר נמירוב פגש בר’ ליפא וחבורתו, אף הוא עובד את ה’ מנעוריו, אך בעוד שר’ נתן קיבל את חינוכו ותורתו מן המתנגדים, גדל ר’ ליפא בין החסידים, שוב ושוב התווכחו ר’ ליפא וחבורתו עם ר’ נתן אודות מעלתה של דרך החסידות. ברם הוא דבק בדעותיהם של אביו וחותנו. אולם לא עבר זמן רב, ודברי האמת החלו אט אט להכנס לתוך לבו ולרככו. חלפו חדשים מספר, ודברי ר’ ליפא חלחלו בליבו של ר’ נתן.
בחודש אלול תקס”ב, עבר רבינו נחמן מהעיר זלטיפאלי, ועבר לגור בברסלב.
מיד כשנכנס ליטול שלום מרבי נחמן פתח רבי נחמן מברסלב את פיו הקדוש וכה אמר לו: “מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו. בנפשו של ר’ נתן נחרטה ברגע זה ההחלטה העמוקה: פה אשב כי אויתיה, למקום זה איוה, יגע והתייסר והשתוקק מיום עמדו על דעתו… ואף רבינו נענה אז ואמר: “מעתה איני בודד”. בשבת הראשונה להתקרבותם, והם סמוכים לשולחנו של רבינו, ונפשו של רבי נתן יוצאת מרוב כמיהה.
משתמה הסעודה, לאחר חצות ליל, הוא אינו מצליח לישון. הוא יוצא אל היערות הסמוכים לברסלב, ושם, על גדות נהר הבוג, הוא זועק לבוראו בלב עולה על גדותיו:
“רבונו של עולם! בברסלב בוערת אש! הבער אותה בליבי!"
ר’ נתן היה אז בן 22 שנה, הוא נעשה מיד לחסיד המקורב ביותר לרבי נחמן, וכן נעשה לסופרו של הרבי, ורשם את כל דבריו ואת שיחותיו. רבנו עצמו אמר: “לולא ר’ נתן ? לא היה נשאר דף אחד מכל הכתבים שלי”.
בשנת תקע”א לאחר פטירתו של רבי נחמן, עבר ר’ נתן לעיר ברסלב הוא הדפיס את כל כתבי רבי נחמן, וכתב חיבורים ושיחות מקוריים משל עצמו, אשר חלקם אף יצאו לאור בחייו, הוא גם נסע בכל רחבי אוקראינה, ביקר את חסידי ברסלב והמשיך להפיץ את תורת רבי נחמן.
למרות ייסוריו האישיים הגדולים הן מעוני והן מההתנגדות לפעילותו, היה ר’ נתן לבדו אחראי לעיצוב תנועת ברסלב ככוח התוסס שעד היום הזה עוד חשים בו. וזאת, למרות העובדה שאין לתנועה רבי “חי.”
