מי ייתן לך את הפסח בעצמו???

יש זעקות שההד שלהן שב וחוזר שוב ושוב, לנצח… לא פוסק מלהדהד באוזניים, להרעיד מיתרי לב.

האביונות הייתה בת לוויה של חסידי ברסלב לאורך שנים, ובפרט בקרב תלמידי רבי נתן (תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב זיע"א), שנרדפו הם ורבם – רבי נתן עד צוואר ברוסיה הצארית, במשך שנים רבות.

בימים שלפני פסח, נכנס לחדרו הרושף רשפי אש קודש של רבי נתן תלמיד, הדלות שלו זעקה מכל ישותו, בגדיו ונעליו היו מטולאים באופן מזעזע, וכעת נוספה בפניו האומללות, והוא ניגש לרבי נתן וכאבו בפיו:

"רבי, פסח בפתח, ואני אין לי מאום לפסח, בידי דל וריקן מכל, מה אומר לילדי? לאשתי? הפסח מה יהיה עימו???"

ליבו של רבי נתן שהיה אביון בפני עצמו נשבר מכאבו, ליבו העצום כאב את כאב התלמיד עד הלשד.

ורבי נתן ענה לו בזעקה "על פסח יהיה לך", הבטיח, "אל דאגה.

אבל…" הוסיף וזעק, "מי ייתן לך את הפסח בעצמו???"

זעקה זו הולמת בלב של כל יהודי, בדאגות של ערב החג, במרוץ של טרדות החג, דואג כל אחד לצרכי החג, לנקיונות ולקניות, ובלב הולמת שאגת רבי נתן, "מי ייתן לך את הפסח בעצמו???"

מתי תדאג לרוחניות של החג?

איך תזכה להכניס לתוככך את אור הפסח עצמו?

שאגה אלמותית, שלוואי וננחיל אותה לליבנו לאורך כל טרדות החג ולא נסור ממנה, ונזכה לאור הפסח וקדושת המצה וכלל מצוות החג.