סיפור למוצאי שבת
רבי יהושע בן לוי היה מגדולי האמוראים שבדורו, ופעמים רבות זכה לראות את אליהו הנביא, זכור לטוב.
באחת הפעמים שנגלה אליו אליהו הנביא. שאלו ר' יהושע על זמן ביאת המשיח, ענה לו אליהו: "לך ושאל אותו!", "והיכן אמצא אותו?" הוסיף רבי יהושע לשאול, ענה לו הנביא: "בפתחה של העיר רומי". ביקש רבי יהושע מאליהו הנביא שיוסיף לו סימנים בכדי שיוכל להכירו.
וכך תיאר לו אליהו זכור לטוב את סימניו של המשיח.
"יושב הוא, מלך המשיח, בין עניים, אשר גופם מכסה פצעים, ואף גופו שלו מלא פצעים כמותם, אולם ההבדל ביניהם הוא, כי כל אותם עניים היושבים שם, פותחים מדי פעם את כל תחבושותיהם, מנקים את כל הפצעים מן הרטיבות אשר בהם, וחובשים אותם בחזרה, ואילו הוא, מטפל כל פצע בפני עצמו, פותח אותו, סופג ממנו את לחותו, וחובש אותו בחזרה, ורק אחר כך מטפל פצע אחר."
"ומה היא סיבת מנהגו" הוסיף אליהו, "בכדי שברגע שיקרא מן השמיים להושיע, יוכל מיד לאזור חלציו לגאול את עם ישראל מגלותם, ולא יצטרך להתעכב הרבה עד כדי חבישת כל הפצעים, שכן רק פצע אחד יהיה עליו לחבוש"
קיבל ר' יהושע את הסימנים, וכשלבו מלא תקוה לראות את מי שעיני כל ישראל מייחלות לו, יצא לחפש את המשיח, כאשר מצאו, אמר לו רבי יהושע: "שלום עליך, רבי ומורי", ענה לו המשיח: "שלום עליך בן לוי!", "מתי יבוא אדוני?" שאלו רבי יהושע. "היום!" ענה לו המשיח. קיבל רבי יהושע את התשובה המשמחת, וחזר בשמחה למקום בו נגלה אליו אליהו הנביא.
כעבור יום שאלו אותו אליהו: "מה אמר לך המשיח?" ענה לו ר' יהושע, "אמר לי שיבוא אתמול, והנה עבר היום והוא עדיין לא בא", "ובכן" הסביר אליהו "דע לך המשיח אמר לך תחילתו של פסוק, וכוונתו היתה שלמעשה ישנה קצבה לקץ שיבוא, בין אם ישראל עושים תשובה, בין שאין עושים תשובה, בזמנה היא באה. אך אם עושים תשובה אפילו יום אחד אני מביא אותה שלא בזמנה שנאמר 'היום… אם בקולו תשמעו".
(מקורו הטהור של הסיפור גמרא סנהדרין, דף צ"ח ע"א ויהי רצון שתבוא גאולה לעולם עיי"ז)
