מלווה מלכה – מה הקשר בין סעודה רביעית לדוד המלך?

שבת המלכה – אי של שפיות

אין מי שהמילה 'שבת' אינה נעימה לו לאוזן
המילה 'שבת' מעלה עמה קולות וצלילים של רגיעה, מנוחה ושלווה.
לאחר כל השבוע המפרך, המטרטר, העבודה, הבוס על הראש, הקניות הכסף והביגוד, באה שבת ובאה מנוחה, לרגע קצרצר היא באה וכבר היא הולכת, כשיום ראשון נראה כבר בפתח.
המולת יום החול כבר נראית, דיבורים על עבודה ובוס כבר נשמעים, השבת הלכה וגוועה לה מכבר, אי שם ביום האתמול. לפעמים נדמה שדמדומי החמה נעלמו מהר מידי, כבר הגיע יום המחר…
הפתרון נמצא בידי חכמינו שהורו לנו, איך, ומתי, להמשיך וללוות את השבת.

מלווים את המלכה

בצאת השבת, לאחר הבדלה על היין, נהגו בכל קהילות ישראל לערוך סעודה.
בסעודה זו – של ליווי ופרידה מהשבת – עורכים על השלחן מפה צחורה, תבשילים ומטעמים וכל טוב. בני המשפחה יושבים סביב כבסעודת שבת, מכבדים אותה ביציאתה בזמירות ותשבחות.
מקורה של סעודה זו נעוץ בעובדה שאירעה אי אז לפני אלפי שנים.

דוד המלך וסעודת מלווה מלכה

בזמן קדום יותר, לפני ימים רבים, עוד בעת שישבו בני ישראל על אדמתם, נראתה ארץ ישראל שונה. בתי האבן היו מקום מגורם של האנשים, תרנגולים ואפרוחים נקרו בחצרות, השבילים לא היו מרוצפים, ובשדות היה ניתן לראות אנשים העמלים לפרנסתם.
בעיר הבירה ירושלים, קיים היה ארמון המלך, צריחים לבנים ועמודי שיש, קשתות מרהיבות ומחוטבות מעשה ידי אומן פיארו את הארמון, כאן הוא משכנו של דוד מלך ישראל.
בעל רוח נבואה היה מלך ישראל, לדרגות קדושה נשגבות התעלה, ואף פעמים שהיה משיח עם מלך מלכי המלכים, דבר שאין כל בריה יכולה להשיג.
באחד הימים פנה דוד המלך בתפילה אל בורא עולם, "הודיעני מידת ימי" ביקש. אני רוצה לדעת מתי אפטר מן העולם, אמר.
השיב לו בורא עולם שהוא לא מגלה לבריות את יום יציאתם מן העולם, אך זאת אמר לו, ששבת תהיה היום בו תצא נשמתו.
מאז אותו גילוי החל דוד המלך ללמוד בשבתות בלא הפסק, כך עשה בכדי שלא יוכל מלאך המוות לגשת אליו, בגלל קדושתו שעוסק בתורה.
בכל מוצאי שבת כאות לשמחה על שניצל מן המוות היה עושה סעודת הודיה לבורא.
באחת השבתות בהן היה עסוק בתורה, הגיע זמנו להיפטר מן העולם, בא המלאך הממונה על המוות, ובכדי להסיח את דעתו מלימוד התורה נענע בעצים של חצר הארמון, דוד המלך ששמע רחשים וקולות המגיעים מכיוון חצרו פנה לצאת לחוץ, בעודו ממלמל את פסוקי התורה עבר את מפתן הדלת, והניח את רגלו על גבי המדריגה הפונה לחצר.
לרגע הזה חיכה המלאך, ושמט את המדרגה מתחת רגלו של דוד המלך, הנפילה הפתאומית הסיחה את דעתו לרגעים ספורים מן הלימוד ואז יכול היה המלאך לקחת את נשמתו הטהורה ממנו.
***
מאז ועד היום, בכל גלילות ישראל המשיכו את מנהגו של דוד המלך לערוך את השלחן מיד עם יציאת השבת במיני תבשילים שונים ומגוונים ולזמר שירות ותשבחות לבורא עולמים.