מעמד הדינר השנתי | תשע"ח

[four_fifth]

מוצאי שבת קודש, שעה שהרוגע והבהלה מהולים בה במידה שווה, אין עבודה, אין לאן לרוץ, אבל יש לסדר את הבית, האוטובוסים המובילים מבני ברק לערי הפריפריה פוקקים את העיר לחלוטין, אמרנו, רוגע ושלווה יחד…

ז' אדר, יום פטירת משה רבינו…

אולם ארמונות חן, חף מכל חתונה או שמחה, מוצאי שבת, מי עכשיו יערוך שמחה..

אבל, אבל מבחוץ ניכרת תכונה, ניכרת נהירה למקום.

אולי בר מצווה??

אבל הכמות לא נראית כבר מצווה, והמגוון הגדול שפוסע במעלי המדרגות לא נראה משפחה אחת… ומאידך נראים מאוד מאוחדים.

עלינו אחריהם…

שומר חביב עומד בפתח, גבה קומה עם חיוך טבעי, פונה אלינו ושואל "יש כרטיס?" ענינו לו "צריך?" שילמנו וקיבלנו..

פסענו פנימה.

האולם מואר בעוצמה, לעומד בקצהו האחד הקצה השני נעלם, שולחנות מעוגלים ממלאים את האולם, סביבם מסבים אנשים מכל גווני הקשת, כיפות לבנות, שחורות, סרוגות, נייר, וכולם יחד באחדות, האהבה כאילו ניתנת למישוש..

עודנו עומדים בפתח מבולבלים, ניגש אלינו יהודי חבוש כבוע, עם חיוך רחב רחב, ושואל "יש לכם מקום לשבת?" הבטנו בו תוהים לרצונו, ונפלטה השאלה "מה יש פה?"

"ערב ישועות, כל שקל שיוצא כאן, חוזר" ועם יד מתנופפת הוסיף, אגב שידו השנייה דוחפת אותנו לעבר אחד השולחנות, "ובגדול, בענק, אין מי שתרם, והפסיד, אין"

"לתרום למה, למי, לאיפה?"

השאלה על השפתיים, ועולה על הבימה, אדם חבוש בכובע מוזר, לבוש בווסט, ציצית גדולה מבצבצת משולי הווסט, לוחש משהו לאוזנייה נסתרת, מחייך חיוך גדול, ו…

"שלום, וברוכים הבאים", "אשרי כל מי שבא לכאן הערב", "אשריכם, איזה אנשים מתוקים", "איך זכיתם לבוא"

המיקרופון הזעיר שקשור לצווארו היפנט אותנו, דיבוריו חמים, מהלב, חדרו לליבנו, המשכנו להקשיב.

"נפתח כמו תמיד בנר של משה  רבינו עליו השלום, מי זוכה? מי זוכה להדליק את הנר של משה רבינו, ולפתוח את הערב, מי זוכה?" הוא מתכופף לקהל, משמח הלבבות, הרב שמעון פרץ, מסתכל ימינה ושמאלה ושואל שוב, "מי זוכה?"

נמתחנו, המתח בחלל, מתחנו צוואר לראות עכשיו מה יקרה, והנה אחד מניף יד, והרב שמעון צוחק, "אני מכיר אותך", "אתה כל שנה לוקח ת'נר", "מה אתה אומר", והסכום הימם אותנו, כמה אלפים טובים.

וזה לא נגמר..

עוד אחד מניף יד, גם הוא רוצה, מעלה את הסכום, האווירה מתחממת, הסכום עולה שוב ושוב..

לפתע הרב שמעון נמתח, מרים יד, ומכריז, "רגע, רגע, עכשיו אומרים לי שמורינו הרב שליט"א מגיע, נקבל אותו במחיאות כפיים", "תזמורת בבקשה".

התזמורת פותחת "ימים על ימי מלך", הקהל נעמד על רגליו, ומקבל בהתרגשות את פני מורינו ורבינו שליט"א, שנכנס לאולם להשתתף בסעודת ההילולא השנתית למשה רבינו, ההערצה ניכרת על פני הנוכחים, ואנו מתרגשים.

הרב עולה לבימת הרבנים, והרב שמעון פונה אליו, "הרב, אפשר שנמשיך?" הרב מהנהן בחיוך, וממשיכים.

הנר מודלק בהתרגשות על ידי הרב שליט"א, שכובד על ידי התורמים, שקנו בדמים מרובים את הזכות.

והערב התחיל…

הרב שמעון פורס את זרועותיו בתנועה אופיינית, ומכריז, "בנות הקהילה לומדות במעברה, הגג דולף, מכרסמים ממלאים כל פינה, עניות מזעזעת".

"בעצם למה שאדבר, תראו לבד"

האורות כבים, ועל מסכי ענק שזרועים על כל קירות האולם, מוקרן סרט על חיי הקהילה והמוסדות, "מוסדות חיי עולם, תורה, תפילה וחסד", סרט מושקע וערוך בטוב טעם, מציג את חייה הנעלים של הקהילה הקדושה, ותמונות התום של הילדים מעלים דמעות בעיניים, איזה טוהר, כמה קדושה…

האורות נדלקים, היד אינסטינקטיבית נשלחת לעיניים, ואת רגעי המעבר מהחושך לאור מנצל הרב שמעון, על מנת לעורר את הקהל למציאות, ה-ע-ג-ו-מ-ה כלשונו וכזעקתו, קולו הבהול מנער אף את האדישים שבין הקהל.

"מצב העזרת נשים זה הנושא עכשיו, השיפור הנדרש הוא דחוף לאין ערוך, המצב לא יכול להמשיך אפילו יום, מה עושים, מהההה?"

"שטח יש, אבל אי אפשר לשבת ללמוד על החול, צריך קירות, תקרה, צריך בניין, בניין", זועק הרב שמעון.

"נמכור היום את יסודות הבניין, היסודות שעליהם יעמוד הבניין הגדול, הקדוש, שממנו תצא קדושה ואורה לכל העולם, בניין בית החינוך "בנות ציון", כולו קדושה, כולו טהרה, אה, אהה", חוכך הרב שמעון את כפיו, "מי זוכה?"

יער של ידיים מונפות, כולם רוצים לזכות ליטול חלק, ליבנו התחמם, התרחב, אין זה בחינם, המחיר גבוה, אבל יהודים רוצים, הכסף משמש כרגע למטרתו לקניית חלק נצחי, קונים הם כרגע השקעה שתישאר לנצח, שווה או לא???

הרב שמעון פורס זרועותיו, מניחם על ראשו, וצועק, "אני לא מאמיייייין", "אני לא מאמייייין", "הרב תראה איזה מתוקים הם עם ישראל", מזיז הרב שמעון את ראשו ימינה ושמאלה כלא מאמין, חובט בכפו על רגלו אומר "עם ישראל, אהה, עם ישראל".

והאנשים זורמים כנהר, נאבקים על זכותם ותורם בדרך לתרום, עולים הם אחד אחד לבימת הכבוד, לקבל את ברכת מורינו הרב שליט"א, לא לפני שקיבלו נשיקה מהרב שמעון המרוגש.

עוד אחד ועוד אחד, לאחר הברכה מהרב להם וליקיריהם, ניגשים אל הרב אוריאל בשארי שליט"א, סופר סת"ם, שישב על בימה קטנה בצד, ועל שולחנו מגילת היסוד של בניין בנות ציון, שתיטמן בתוככי היסודות של בניין בית החנוך.

וכל אחד ואחד משמות התורמים נחקקים בידיו האמונות עלי גליון, ושמותיהם יטמנו לזכרון עולם בתוך היסודות הקדושים.

מדוכן הסופר סת"ם ניגשים אל שולחן ההתרמה, להיות אומרים ועושים, ולקיים את מוצא פיהם, ושם מקבלים אותם אברכים חביבים שנתנדבו לתפקידם, ומברכים אותם אלפי ברכות על רוחב ליבם, ובסיום מפנים הם אותם אל דוכן המתנות.

מאחורי דוכן המתנות, ניצב הנדיב הנכבד הרב דניאל מתת שליט"א, בעל חנות תכשיטים במתחם הבורסה, והעושה והמעשה למען התורה ולומדיה, ומקבל את פניהם בחביבותו המפורסמת, ומציג בפניהם את הסחורה האיכותית והיקרה שמחולקת לכל תורם ותורם על פי בחירתו האישית.

ניגשנו לשזוף בעינינו את דוכני המתנות, ונדהמנו, נדהמנו מההיצע, נדהמנו מההשקעה, נדהמנו מהכבוד לנדיבים, האופן שבו היו מסודרים התכשיטים, הכלי בית והחפצי נוי הראו שמשהו ישב וחשב איך ניתן לכבד את אותם נדיבים שחשקה נפשם להרים את תרומת ה'.

הרב שמעון הרגיל להלהיב את הקהל לפתוח את ליבם וכיסם, נותר מובטל, הציבור נהר מעצמו לדוכני ההתרמה! והרב שמעון פינה את הבימה המוקצית לו מחוסר מעש, הציבור עשה את עבודתו לבד, הלבבות בערו ללא צורך בדרבון, ב"ה, נדהמנו….

לפתע מיהר הרב שמעון חזרה לדוכנו, הניף בידיו, כדרכו, ואומר "כבוד הוא לנו לקבל את פני ידידי הותיק, הרב ליאור גלזר שליט"א, מחיאות כפים".

ולתוך האולם נכנס הרב ליאור שליט"א, גבוה ומרשים עד מאוד, מחייך לכל עבר, ומושיט את ידיו לשלום לציבור שקיבל את פניו בשמחה.

לאחר מספר דקות שמענו את הרב שליט"א, מזמין את הרב גלזר שליט"א לשאת דברים, והדברים שנשמעו היו ממש משיבים נפש, משמחי לב, וממש עוררו את הקהל לתשובה ומעשים טובים.

רגע הנעילה, בא מכורח המציאות, למרות שהיה נראה שאם היה נותר עוד זמן, אנשים היו ממשיכים להוזיל מכיסם למען ה' ותורתו, אבל שעת חצות כבר הגיעה.

האורות כבו, ועל בימה שלצד בימת הרבנים עלה האומן שולי רנד, והחל לנגן שירים קסומים שסחפו את כולם, וכשהגיע הרגע שסיפר סיפור, שפתו הציורית לקחה את כולם למחוזות אחרים.

החושך ותנועות ידיו האמנותיות גרמה לנו לדמות את עצמנו נמצאים בעיירה רוסית שכוחה, האזנו באוזנינו לדו שיח בין מלאך המוות לר' לייב, ונמתחנו לשמוע את הצהרת מלאך המוות שבא "לעשות קטיף", ושמחנו לשמוע שהשמחה שררה בבית ר' לייב למרות רדיפות העשיר העצוב.

כשהאור הועלה באולם, נחתנו חזרה אל האולם, משה רבינו, דינר ואירוע מרתק ואהוב, התזמורת שבה לנגן, והלב נשא את הרגליים, יד נשקה ליד, ומעגלים נוצרו לרוחב האולם, והלב התרונן מרוב שמחה וגיל, שוב הבנות לא ישוכנו במחסנים עלובים, הציבור הוכיח אהבה לה', תורתו, לחיי עולם ולמורינו ורבינו הרב שליט"א.

פסענו כשיכורים לעבר הבית, עמוסי חוויות, רשמים, הערב שגילנו היה מדהים.

בררנו אם ניתן להזמין כרטיסים לאירוע של שנה הבאה…

שנה הבאה מקומכם איתנו…

[/four_fifth]

 

 

נגישות