מעשה יוסף ואחיו

מעשה יוסף ואחיו

סיפור המפגש בין יוסף לאחיו במצרים, כפי שלא קראתם מעולם

(מהמקורות, מדרש תנחומא פרשת ויגש)

"ויגש אליו יהודה"

אמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה. בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח.

ומה עשה יוסף? לא רצה להלחם עם אחיו, אלא כיון שראה עשרה גבורין עומדין לפניו, שאחד מהן יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע, וחכמתו הצילתו, שנאמר: "והחכמה תעוז לחכם".

מה עשה? ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו מפני שהוא דחפו לבור. מיד אמר שמעון לאחיו: כך עשיתם ליוסף וכך אתם מבקשין לעשות לי?! אמרו לו: ומה נעשה? ימותו אנשי בתינו ברעב. אמר להם: עשו מה שתראו, עכשיו אראה מי יכניס אותי לבית האסורים.

באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה, ואמר ליה: שלח לי שבעים גיבורים מאצלך, שמצאתי לסטים ואני מבקש ליתן עליהם כבלים, באותה שעה שלח לו, והיו מסתכלין אחי יוסף מה היה מבקש לעשות. אמר יוסף לאותן גיבורים: הכניסו את זה בבית האסורים ותנו כבלים ברגליו. כיון שקרבו אצלו צווח בהן, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם, "שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו" (איוב ד, י).

והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם. א"ל אביו: קום אתה, מיד קם מנשה והכהו מכה אחת הכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבל. אמר שמעון לאחיו: אתם אומרים מכה של מצרים הוא, זה אינה אלא של בית אבא. כיון שראו אחי יוסף שהכניס מנשה את שמעון לבית האסורים, ושלח ידו בו ונתן אותו בכבל, נפלה אימה עליהם והלכו אצל אביהם.

עד שהביאו את בנימין העמידוהו לפני יוסף. אמר להם יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי? אמרו לו: הן.

אמר ליה יוסף לבנימין: יש לך אשה? א"ל: הן.

א"ל: יש לך בנים? א"ל: יש לי עשרה.

ומה שמם? א"ל: בלע, ובכר, ואשבל וגו'. א"ל יוסף: מי שמע שמות כאלה? א"ל: כלם על אחי בן אמי, שהיה גדול ממני קראתי להם אלו השמות: בלע שנבלע בין האומות, ובכר שהיה בכור, ואשבל שנשבה, גרה שנעשה גר, ונעמן שהיה נעים, אחי על שם שהיה אחי בן אמי, וראש שהיה ראש וגדול עלי, מופים שהיה יפה ומיפה, וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שירד בגולה ושהיו פניו דומה לורד, ומיום שגלה יוסף אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע שוכב. ולא עוד, אלא בשעה שאני רואה את אחי, כל אחד ואחד יושב לו אצל אחיו ואני יושב לבדי זולגין עיני דמעות.

באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו.

אמר ר' נחמן בר יצחק: באותה שעה זמנם לסעודה, היה מבקש להסב לבנימין אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות, נטל את הגביע והקיש בו. אמר להם: הייתי סבור שיהודה הוא הבכור, שהוא מדבר תחילה, אני רואה שראובן הוא הבכור ויהודה הוא פטיט, הסב ראובן בראש המסובין.

שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר: שמעון עלה והסב אצלו שאתה שני לו, וכן ללוי, וכן ליהודה, וכן כולם דרך לידתם. שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם: אני רואה בגביע שכולכם אתם בני אב אחד, אבל אביכם נשים הרבה היה לו, התחיל קורא לדן ולנפתלי, ואמר להן: עלו הסיבו עד שהסבו כולם כסדרן דרך לידתן, נשתייר בנימין.

אמר: רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם, ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם, יבא וישב אצלי ישב אצלו, כמו שאומר הפסוק : "וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו".

"וישא משאת" הביא מנות בסעודה נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו, נתן לבנימן מנה שלו, נטל יוסף מנה שלו ונתנה לבנימן, נטלה אסנת (אשת יוסף) מנה שלה נתנה לבנימן, נטלו אפרים ומנשה מנותיהם ונתנום לבנימין, נמצאו ביד בנימין חמש מנות, לכך כתיב: "ותרב משאת בנימין".

"ויגש אליו יהודה" שניגש בתוכחות. "בי אדוני" אל תעבור עלינו מדת הדין. "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" ראוי היה לומר לפני אדוני, אלא מלמד, שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה. "כי כמוך כפרעה" כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן, כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד.

דבר אחר: "כי כמוך כפרעה" כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים מקומנו.

"אדוני שאל את עבדיו" א"ל: מתחילה בעלילה באת עלינו, מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח, או אחותינו אתה סבור לישא, אעפ"כ לא כסינו ממך דבר.

א"ל יוסף: יהודה, למה אתה דברן מכל אחיך, ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט.

אמר לו יהודה: כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות, שערבתי אותו.

ענה יוסף: מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף? וצערת את אביך הזקן? ואמרת לו: "טרף טורף יוסף", והוא לא חטא לך, אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.

כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש, אמר: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי" וגו'.

א"ל יוסף: בא ונתווכח שנינו, אמור מילך וסדור דינך.

מיד אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים יש במצרים? קפץ וחזר, אמר ליה: שנים עשר. אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא נשאיר בהם איש.

אמרו לו אחיו: יהודה, מצרים אינה כשכם, אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק.

אמר רבי שמואל בר נחמן: לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו. ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי? אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים.

אמר ליה יהודה ליוסף: תדע, שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות. בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם. שניה אמרת: לראות את ערות הארץ באתם. שלישית גביע גנבתם. אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע, אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים.

א"ל יוסף: אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צווארך. אמר ליה יהודה: אם אפתח את פי אבלע אותך. אמר ליה יוסף: אם תפתח פיך אני סותמו באבן.

אמר יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא? א"ל: אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.

א"ל יהודה: דין שקר אתה דן אותנו. א"ל יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם.

א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי. א"ל יוסף: נורא דתמר כלתך אנא מטפי.

א"ל יהודה: רתח אנא ולית דמהימן לי, (אני כועס ואתה לא מאמין לי) א"ל יוסף: רתחא דידך אנא מתבר, (את כעסך אני שובר).

א"ל יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם. א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף.

כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו: מוטב שאתוודע להן ואל יחריבו את מצרים. אמר להן יוסף: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת, אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכם.

התחיל קורא יוסף בן יעקב בא אצלי, יוסף בן יעקב בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך, והיו נושאין עיניהם בארבע פינות הבית. אמר להם יוסף: למה אתם מסתכלין לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם!

מיד פרחה נשמתן ולא יכלו לענות אותו. עשה הקב"ה להם נס וחזרה נשמתן.

אמר להם יוסף: הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו, עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית. וכל כך למה? מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן.

כיון שהכירוהו בקשו להרגו, ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית.

באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות (המעוברות) שבמצרים ונפל יוסף מכיסאו וירד פרעה מכיסאו ונפלו שיניהם, וכל הגיבורים שהיו עומדין לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם ולא החזירו עד יום מותן, שנאמר: (איוב ד, י) "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו".

לפיכך הוא אומר: "והקול נשמע בית פרעה" ואין קול זה, אלא קול יהודה שנאמר: (דברים לג, ז) "שמע ה' קול יהודה".

כיון שראה יוסף שהייתה להם בושה גדולה, אמר להן: "גשו נא אלי ויגשו", וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו, שנאמר: "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם".