כי עיקר המלחמה של איש הישראלי היא למחות את זכר עמלק מן העולם, עמלק שמקרר את היהודי מעבודת השם, עמלק שאצלו הכל מקרה.
ועד לעתיד לבוא, שימחה שמו מן העולם, עיקר המלחמה איתו היא על ידי בחינת זכרון, הכוונה, לזכור תמיד שנמצאים בכל רגע נתון במצב של מלחמה, וקליפת עמלק כל הזמן אורבת לנו להורגנו ולאבדנו מן העולם הזה ומן העולם הבא, וכמו שאמר אחד הצדיקים שהיצר הרע עומד עם חרבו שלופה בידו ומניחו על צווארו של האדם, ובכל עת וממתין להזדמנות להורגו. ובכך שהוא זוכר את המלחמה, שנמצא תחת מלחמה גדולה וכבדה מאד כנגד הלא טוב, לוחם, ובוודאי מנצח; אמנם מי שדעתו איננה מבוררת, ומאבד את זכרונו, הרי הוא הולך כסומא בעולם הזה, ונמצא שבוי תחת מעשה התעתועים של העמלק, שכל רצונו להשמיד להרוג ולאבד את נשמת היהודי ה"י.
ובפסוק הנ"ל נמצא ענין זה של 'מלחמת הזכרון', והוא ענין הזבוב המשוטט בתוך הספר שבמעשה שלנו, שזבוב הוא ראשי התיבות "…זאת זיכרון בספר ושים" שעיקר מלחמתו של הזבוב בעכביש הוא ענין הזכרון וכנ"ל, ומה שנמצא דווקא בתוך הספר הוא משום שעיקר הסגולה לנצח ב'מלחמת הזכרון' היא דווקא על ידי לימוד התורה, והוא ה'דף' הנזכר בסיפור, דף אחד של לימוד הגמרא, של משנה, של הזהר הקדוש, ובעיקר ע"י ההקדמות של תורת הצדיק, ושהוא המעורר את הזכרון ומגן על היהודי מן העכביש, שממית, היצר הרע וחיילותיו, ששם בתוך התורה הקדושה נמצא הזכרון הקדוש, הזכרון שלעולם- בזה העולם, אין מצב של השקט ובטח, אלא תמיד במצב של מלחמה, ועל ידי כך תמיד נמצאים במצב של מנצח.
