במצב פשוט סתם בן אדם לא היה מגיב כמו שמלך הגיב, שהתמיה עצמו והתחיל לחשוב, כי בדרך כלל האדם מסתכל על כל דבר באופן שטחי, ולא מעמיק להתבונן במאורועתיו, לדעת מה זה ועל מה זה, כי המלך הזה הוא בחינת 'בעל תשובה- גר' וכמו שבאמת היה לבסוף.
ועומק הדברים הוא, כי הקב"ה שולח רמזים לאדם להתקרב אליו בכל יום ובכל דבר, כמו שאומר רבי נחמן בתורה א' בליקוטי מוהר"ן שצריך להתבונן בשכל שבכל דבר, לדעת מה השי"ת מרמז לו איך להתקרב אליו על ידי אותו הדבר, וזהו הכח הגדול שיש לגרים ובעלי תשובה-שמתבוננים במה שעובר עליהם ובמה שמראים ומכוונים להם מלמעלה, ומבינים שאין אלו דברים ריקים מתוכן, ועל ידי זה חוזרים בתשובה.
וכך הוא ענין הסיפור שלפנינו, כי באמת בשביל להתקרב להשם יתברך צריך שלא להתפחד כלל, לא לפחד מגילויה של האמת, על העולם, על עצמנו, כי מה שהאדם איננו מתבונן כנ"ל שורשו הוא ה'פחד', הפחד מידיעת האמת, מה יראו לי עכשיו, מה יראו לי שאולי יחייב אותי לשנות דברים בחיי, לשנות הרגלים, כי אם אני יתבונן אולי אצטרך לוותר על איזה הנאה, על איזה דרך חיים שכל כך אני דוגל בה, ולכן מעדיף לטמון ראשו בחול, ולהעמיס את כל ההסברים על 'מקרה', ובכל פעם מחדש מוותר על רמזים יקרים ונפלאים מהשי"ת, רמזים של חיבה, של אהבה, שהאבא שבשמים מרמז לו לחזור ולהתקרב אליו, ואם היתה בו רק הסכמה קלה להתבונן, שיש כאן קריאת אהבה שמסתתרת מתחת לפני השטח, היה בקלות בלא שום מניעה דבק מחדש להשי"ת.
וכח הענין הזה הוא כל כך גדול שיכול לקחת אדם ממדרגה הכי תחתונה, של מלך גוי ששולט בכל הכיפה אשר כל הבלי העולם הזה שטוחים לפניו ולהופכו ליהודי, 'איש ישראלי' קדוש וטהור אשר מעלתו למעלה ממלאכי השרת; ועל אחת כמה וכמה שמי שכבר גדל ונולד יהודי כמה התבוננות הזו ברמזים יכולה לרוממו לרום המעלות.
במדרש מובא סיפור על 'רבי אלעזר בן דורדיא', שלפני שקיבל את התואר "רבי" היה פושע גדול שהיה מוכן לבזבז ממון רב ולעשות השתדלויות גדולות בכדי לעבור עבירה, עד שעוררוהו מן השמים ע"י מעשה מסוים לחזור בתשובה, החל הוא לבקש מן הבריאה שתבקש עליו רחמים, מן ההרים, מן השמים, מהשמש הירח והכוכבים, וכולם ענו לו פה אחד- "עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמנו", אמר לעצמו 'אין הדבר תלוי אלא בי', החל לבקש רחמים על עצמו בבכיה עצומה עד שיצאה נפשו בטהרה, יצאה בת קול מן השמים והכריזה 'רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא'.
השם יתברך מרמז לכל אחד דרך של תשובה, דרך של התקרבות, והדרך היא להבין שצריך להתעורר מעצמו כדי לחזור בתשובה, לבקש על עצמו רחמים, להתחנן על נפשו לפני בורא עולם שיזכה להתקרב אליו, ועל ידי זה זוכה והופך מבעל עבירה, שהוא בחינת 'דורדיא' שפירושו בשפה הארמית 'שמרים' הפסולת של היין, לבעל תשובה גמור, המוכן והמזומן להתענג בתענוגי נצח.
