את הקטע הזה של הסיפור, שהחזירו האנשים את הכתר על ראש הדיוקן, ישנם הדורשים לשבח וישנם לגנאי- לשבח, שהיה לאותם ‘גוזמאות אנשים’ הרהור תשובה, ועל כן רחצו את הכתר- שהוא ענין המלכות, והחזירו המלכות למקומה, וכשהתעוררו בתשובה מיד עשו מעשה של חזרה בתשובה ולא השתהו ומיד המליכו את המלך, והוא דבר עצום לכשעצמו, להזדרז ולעשות מיד מעשה, ולא להחמיץ את ההתעוררות ומיד לעשות מעשה, והוא ענין יציאת מצרים שנעשתה בחיפזון, שלא נתנו לבצק להחמיץ, אלא מיד שנפתחה להם ההזדמנות לחזור לחיקו של מלך העולם, מיד עשו זאת ולא ‘החמיצו’.

אבל עיקר הפירוש כאן הוא לגנאי, והוא שכיון שחזרה בתשובה צריכה להיות בדרך של חרטה ווידוי, שאני לא הייתי בסדר, והשם הצדיק. וכאן לא היה כך, ולא כך היתה כוונתם, כי באמת לא היתה כאן חזרה בתשובה, אלא רק ‘יושר’.

רבי נחמן אומר שלכל אדם יש ‘יושר’, ואפילו רשעים, אפילו גנבים. למשל, ישנו גנב שלעולם לא יגנוב פעמיים מאותו אדם ביום אחד, אבל פעם אחד ביום זה בסדר לגנוב, וכמו שידוע שבעולם הפשע  יש מערכת שלמה של יושר, ויש להם בית משפט עליון ובית משפט תחתון, ואנשים שעושים בוררות ועוד כהנה וכהנה עניינים של ‘יושר’.

ישנה דוגמא מאד מוכרת ואפילו ‘מוערצת’ באגדות הגוים, והוא הדמות הנקראת ‘רובין הוד’, הגיבור הלאומי, שגונב מהעשירים ומחלק לעניים, דמות הגבורה הזאת, על פי דיני התורה,  היא פשוט גנב מרושע, ודינו בכל בית דין מיתה בסייף, [שכן הוא בבני נח שדינם מיתה על כל אחת מ-ז’ מצוותיהם]. אלא שמה באמת המקור להערצתו הכל כך נלבבת של זה הגנב-שהוא גונב ‘רק מעשירים’, כי אין זה ‘יושר’ לגנוב מעניים, שגם ככה חסר להם, אבל לעשירים שאין בזה מחוסר יושר לגנוב מהם, כיון שגם ככה לא חסר להם, ואף שמצד אחד הוא נקודה טובה, שאף במקומות נמוכים שכאלה ישנו איזה ‘יושר’ [ובאמת בשורש הרע של קליפת עמלק שם אין יושר כלל, וכמו שראו אצל הנאצים ימ”ש], מכל מקום אין הוא ענין של חזרה בתשובה שלמה.

וזה הפירוש כאן בסיפור, שלאחר שהאנשים חתכו את ראשו של הדיוקן והשליכו את הכתר ברפש, ולא עוד אלא שבאו להרוג את המלך, אח”כ הם עצרו ואמרו לעצמם, עד כאן ולא יותר באמת הגזמנו ורחצו את הכתר וכו’.

תכונה זאת קיימת היא בכל אדם, והוא, שכל אדם יכול להתנהג בצורה מאוד לא טובה לשני [אשתו או הוריו או חבריו וכו’], ובאיזה שהוא שלב הוא עוצר בעצמו ומתקן מה שהרס, אלא שצריך להיזהר בזה ולשים לב טוב, שלא ליפול לקליפת ה’יושר’, שעד עכשיו הייתי בסדר, ועכשיו שאני לא מתפרץ יתר על המידה, אז כעת אני ממש ‘צדיק’, והמצפון יכול להרגע ואני לא מרגיש רע עם עצמי, אלא לגמרי להיפך, שאני הוא הלא בסדר, מהתחלה ועד הסוף, ובאמת לחזור בתשובה אמיתית ושלמה, בחרטה גמורה.

כי באותו שלב קריטי צריך לשאול את עצמו, האם אני עכשיו חוזר בתשובה, האם אני באמת מתחרט על כל העוולות שעשיתי, ואני מודה על האמת שחטאתי עוויתי ופשעתי, או שמא איני מתחרט כלל על הראשונות, אלא ה’יושר’ כאן עוצר אותי, ואמר לי ‘הגזמת’, פירוש אתה בסדר וכל הרע שעשית זה היה מצוה ועשית זאת בשם האמת, ורק שכאן כבר קצת עברת את הגבול, ‘הגזמת’.

וכן היה עם אותם גוזמאות אנשים, שבאמת לעולם לא חזרו בתשובה, כי במה שהחזירו את הכתר, בזה רק מצאו מרגוע נפשם, ועתה יכולים להרגיש טוב עם עצמם, ומן הסתם אין הם נותנים דעתם להתחרט על מעשיהם, כי המצפון קיבל את שלו, והכל בסדר, ה”י.

יה”ר שהשם יצלנו מהם ומהמונם ונזכה להיות מהחוזרים בתשובה באמת.