מעשה ממלך וקיסר א’

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


בסיפור זה אין כמעט רמזים בכתבי ר’ נתן ולא בכתבי רבי אברהם בן רבי נחמן אלא רק מעט רמזים בכתבי רבי נחמן מטולטשין.
בסיפורינו נרמז ענין חיבור החכמה והבינה, והוא – שבמעלות המלכויות ‘קיסר’ תוארו גבוה יותר מתואר ‘מלך’, ורומז על ספירת החכמה, ו’מלך’ רומז על ספירת הבינה, ובסיפור, על ידי שנפגשו הקיסר והמלך נוצר חיבור ולידה, שנולדו להם בן ובת, והוא בא לרמז שמחיבור הספירות חכמה ובינה נעשים תולדות הנקראות בספרי המקובלים ‘זעיר אנפין’ [ו’ ספירות הנקראות בשם הכולל ‘תפארת’] והוא הבן, וספירת ה’מלכות’ שהיא הבת. עוד מובא שחיבור החכמה והבינה מכונה בשם “זיווג ראשון” וחיבור הזעיר אנפין והמלכות נקרא בשם “זיווג שני”.
לענין מעשה, חיבור החכמה והבינה מסמל את חיבור השכל עם הלב, וביאור הדברים; בדרך כלל יהודי העובד את בוראו, ברורה לו הנהגתו וכיצד מעשיו צריכים להראות על פי התורה הקדושה, כולם יודעים שצריך להתפלל בזמן ובכוונה, ולא בצורה של ‘מלומדה’ אלא בהתעוררות ובשמחה ולשם שמים, וכן מצוות שבין אדם לחברו, לכבד כל אדם, לא לכעוס וכו’; א”כ, לאחר ידיעות כה ברורות, המקננות בלבו של כל עובד השם, יש להבין, מדוע היישום של הדברים בפועל הוא כל כך מן הנמנע.
המשגיח האגדי של ישיבת כפר חסידים רבי אליהו לופיאן זי”ע מבאר, שהמרחק בין אדם היודע מה היא חובתו בעולמו לבין אדם שאינו יודע הוא מרחק גדול ועצום, ממש בבחינת אור וחושך, אלא שאותם המרחקים ואף יותר מזה, קיימים גם בין אדם שיודע ולא משים אל ליבו, לבין אדם שזכה לנטוע דעתו בליבו.
באמת כל עבודתנו את בוראנו היא ההשבה אל הלב, והיא דרישת הבורא מאתנו, וכמאמר חז”ל ‘רחמנא ליבא בעי’ – הרחמן רוצה את הלב שלך,
כן הוא ענין החיבור בין החכמה והבינה, ההשבה של הדעת אל מקומה האמיתי – הלב.

עוד מעניין חיבור החכמה והבינה נמצא בכל ספרי ההתעוררות, ראשונים ואחרונים, ספר ‘שערי תשובה’ לר’ יונה מגירונדי, וספר ‘מסילת ישרים’ להרמח”ל, המדברים משבח המידות הטובות ומגנות המידות הרעות. האדם הלומד בהם וחוזר על דבריהם מתעורר בו רצון לקנות את אותה מידה שלומד באותה העת. עד כאן ‘זיווג ראשון’ – חיבור חכמה ובינה שתולדתו היא רצון טוב.
‘זיווג שני’ – חיבור הזעיר אנפין והמלכות הוא לקחת את הרצון הטוב הזה ולא להשאיר אותו בלב אלא להפוך אותו למעשים, שלמעשה זוהי תכלית ההתעוררות.
אדם הרואה אבנים טובות ומרגליות מפוזרות על שפת הים, עומד ומתפלל בדמעות שליש שיגיעו האבנים לידו בדרך נס ופלא, כמה תמוה אדם זה, וכמה יגעה ובטלה התעוררותו לאסיפת האבנים.
הרב בנימין זאב חשין זצ”ל מזקני חסידי ברסלב של הדור הקודם היה אומר על מה שמדקלמים אנשי העולם ‘העיקר הלב’, ובזה מרגיעים את המצפון שלהם, אותו אחד, כשיגיע לב”ד של מעלה, יראו שליבו היה זך ונקי, מלא רצונות וכיסופין לבורא עולם, ללב מגיע בלי ספק גן עדן!, אבל הגוף לא היה כזה צדיק, אז רק הלב נכנס לגן עדן, לבד, אך דא עקא אחרי ג’ ימים בגן עדן הלב הסריח, אין כזה דבר לב בלי גוף!
הזיווג השני ענינו הוא העצות המעשיות שאנו מקבלים מהצדיקים, כיצד ללכת ולקיים בפועל את ההתעוררות שלי, כיצד לקחת את התעוררות, הרצון הטוב שבלב, ולהפכו למעשים, וכפתגם אנ”ש שמשה רבינו ע”ה הוריד את התורה עצמה ורבי נחמן זיע”א הוריד תורה שעניינה הוא איך לקיים את כל התורה בפועל. [ולהרחבת הדברים בענין עצות מצדיקים עיין בליקוטי מוהר”ן תורה ז’ ‘ואלה המשפטים’]


למסירת פדיון נפש
נגישות