מעשה ממלך וקיסר א'

בסיפור זה אין כמעט רמזים בכתבי ר' נתן ולא בכתבי רבי אברהם בן רבי נחמן אלא רק מעט רמזים בכתבי רבי נחמן מטולטשין.
בסיפורינו נרמז ענין חיבור החכמה והבינה, והוא – שבמעלות המלכויות 'קיסר' תוארו גבוה יותר מתואר 'מלך', ורומז על ספירת החכמה, ו'מלך' רומז על ספירת הבינה, ובסיפור, על ידי שנפגשו הקיסר והמלך נוצר חיבור ולידה, שנולדו להם בן ובת, והוא בא לרמז שמחיבור הספירות חכמה ובינה נעשים תולדות הנקראות בספרי המקובלים 'זעיר אנפין' [ו' ספירות הנקראות בשם הכולל 'תפארת'] והוא הבן, וספירת ה'מלכות' שהיא הבת. עוד מובא שחיבור החכמה והבינה מכונה בשם "זיווג ראשון" וחיבור הזעיר אנפין והמלכות נקרא בשם "זיווג שני".
לענין מעשה, חיבור החכמה והבינה מסמל את חיבור השכל עם הלב, וביאור הדברים; בדרך כלל יהודי העובד את בוראו, ברורה לו הנהגתו וכיצד מעשיו צריכים להראות על פי התורה הקדושה, כולם יודעים שצריך להתפלל בזמן ובכוונה, ולא בצורה של 'מלומדה' אלא בהתעוררות ובשמחה ולשם שמים, וכן מצוות שבין אדם לחברו, לכבד כל אדם, לא לכעוס וכו'; א"כ, לאחר ידיעות כה ברורות, המקננות בלבו של כל עובד השם, יש להבין, מדוע היישום של הדברים בפועל הוא כל כך מן הנמנע.
המשגיח האגדי של ישיבת כפר חסידים רבי אליהו לופיאן זי"ע מבאר, שהמרחק בין אדם היודע מה היא חובתו בעולמו לבין אדם שאינו יודע הוא מרחק גדול ועצום, ממש בבחינת אור וחושך, אלא שאותם המרחקים ואף יותר מזה, קיימים גם בין אדם שיודע ולא משים אל ליבו, לבין אדם שזכה לנטוע דעתו בליבו.
באמת כל עבודתנו את בוראנו היא ההשבה אל הלב, והיא דרישת הבורא מאתנו, וכמאמר חז"ל 'רחמנא ליבא בעי' – הרחמן רוצה את הלב שלך,
כן הוא ענין החיבור בין החכמה והבינה, ההשבה של הדעת אל מקומה האמיתי – הלב.

עוד מעניין חיבור החכמה והבינה נמצא בכל ספרי ההתעוררות, ראשונים ואחרונים, ספר 'שערי תשובה' לר' יונה מגירונדי, וספר 'מסילת ישרים' להרמח"ל, המדברים משבח המידות הטובות ומגנות המידות הרעות. האדם הלומד בהם וחוזר על דבריהם מתעורר בו רצון לקנות את אותה מידה שלומד באותה העת. עד כאן 'זיווג ראשון' – חיבור חכמה ובינה שתולדתו היא רצון טוב.
'זיווג שני' – חיבור הזעיר אנפין והמלכות הוא לקחת את הרצון הטוב הזה ולא להשאיר אותו בלב אלא להפוך אותו למעשים, שלמעשה זוהי תכלית ההתעוררות.
אדם הרואה אבנים טובות ומרגליות מפוזרות על שפת הים, עומד ומתפלל בדמעות שליש שיגיעו האבנים לידו בדרך נס ופלא, כמה תמוה אדם זה, וכמה יגעה ובטלה התעוררותו לאסיפת האבנים.
הרב בנימין זאב חשין זצ"ל מזקני חסידי ברסלב של הדור הקודם היה אומר על מה שמדקלמים אנשי העולם 'העיקר הלב', ובזה מרגיעים את המצפון שלהם, אותו אחד, כשיגיע לב"ד של מעלה, יראו שליבו היה זך ונקי, מלא רצונות וכיסופין לבורא עולם, ללב מגיע בלי ספק גן עדן!, אבל הגוף לא היה כזה צדיק, אז רק הלב נכנס לגן עדן, לבד, אך דא עקא אחרי ג' ימים בגן עדן הלב הסריח, אין כזה דבר לב בלי גוף!
הזיווג השני ענינו הוא העצות המעשיות שאנו מקבלים מהצדיקים, כיצד ללכת ולקיים בפועל את ההתעוררות שלי, כיצד לקחת את התעוררות, הרצון הטוב שבלב, ולהפכו למעשים, וכפתגם אנ"ש שמשה רבינו ע"ה הוריד את התורה עצמה ורבי נחמן זיע"א הוריד תורה שעניינה הוא איך לקיים את כל התורה בפועל. [ולהרחבת הדברים בענין עצות מצדיקים עיין בליקוטי מוהר"ן תורה ז' 'ואלה המשפטים']

נגישות