מעשה ממלך וקיסר ד’

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


ביאור הענין הוא; הבן מלך היה בצער על כך שלא עלה יפה זיווגו עם הבת קיסר וכל כך גדל צערו עד שנחלה; כזו היא דרכו של איש הישראלי להיות בצער תמיד על ריחוקו מהשם יתברך, מה שאין זוכה להתקרב אליו יתברך.

בספר חיי מוהר”ן [סימן  תק”צ] מסופר על אדם אחד, אשר בא לפני רבי נחמן זיע”א, ותינה צערו בפניו על כך שיש לו מחשבות זרות המבלבלות אותו בתפילתו, וכיוון שכך כבד עליו מאד משא התפילה עד שלא יכל לעמוד בתפילה לפני בורא עולם, על זאת השיב לו רבי נחמן ‘מקבלין זאת לכפרת עוון’ וחייך קצת; את פשר החיוך, ומה היא תשובה זו שנתן ר’ נחמן לאותו אדם, הסביר ר’ נתן בהקדם קושיא, והיא – שהרי כיוון שמחשבות זרות בזמן תפילה הם בעצמם פשע ועוון, [שהרי מי שחולם כל מיני חלומות בזמן שהוא מדבר לפני מלך בשר ודם, ואינו משים לבו למה שפיו מדבר אחת  דתו להמית, וכל שכן כשמדבר לפני מלך מלכי המלכים], ואם כן כיצד יתכן לקבל עוון של מחשבה זרה בתוך התפילה בתור כפרת עוון?

אלא שהתשובה היא כך; שבאמת אם אדם לא מהרהר אחר מידותיו של השם יתברך ח”ו, אלא מאמין שהשם יתברך, בכל מצב שיהיה, חפץ בו ורוצה בעבודתו ובתפילתו, [והוא יסוד גדול בעבודת השם, שהקב”ה, אף שנראה כמסתיר פניו מאתנו, באמת אין הוא חפץ בהתרחקותנו ממנו חס ושלום, אלא רק ממתין ומצפה שנתעורר אליו מחדש] אם כן, ברור לו שסיבת מחשבותיו הזרות בזמן תפילתו הן אך ורק מחמת עוונותיו המרובים, ולזה גדל מנשוא צערו, בגלל התרחקותו מעבודת הבורא, ומשתדל בכל כוחו לברוח ולהבריח את מחשבותיו הלא טובות, צערו של זה האיש – הוא יהיה לו לכפרת העוון.

ועוד מפליא ר’ נתן בביאורו שם ואומר, שאם אותו אדם, יעשה זאת בתמימות ובפשיטות כראוי, על שהסתבב לו לעשות מעשה או מחשבה שלא כרצון הבורא, יזכה למחילת כל עוונותיו מיום היוולדו,  וכעין מה שאמרו רבותינו ז”ל ‘כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו’ [ברכות יב ע”ב]

פעם אחת אמר ר’ נתן שברוך השם שיש לו שתי פעמים ‘אוי’, ‘אוי’ לי מיצרי ו’אוי’ לי מיוצרי, אוי לי מיצרי הרע שמושך אותי לדברים לא טובים וקשה לי להתגבר עליו וכמעט אונסני לעבור על רצון השי”ת ואוי לי מיוצרי, שאין אני יכול ורשאי להיכנע ליצרי הרע מחמת מצוות יוצרי, ולמה ברוך השם? כי יש כאלו שאין להם את ה’אויים’ האלו שאין מצטערים על מצבם ועל טירדת יצרם הרע.

ואמנם צריך לזכור, שאף ששמענו כזו עצה נפלאה, ובעזרת ה’ תמיד נזכה להצטער על מעשינו הלא טובים, מכל מקום ישנו איסור ברור במשנתו של ר’ נחמן, והוא שאין להיכנס על ידי צער זה על עוונותינו למצב של עצבות ויאוש.

אלא שגם לענין עצבות ויאוש מועילה זו העצה, שיצטער גם על זה! שהרי אם יפול לעצבות – היא בעצמה עבירה, ושיצטער על כך שעובר עבירה זו של עצבות ויקבל זאת לכפרת עוונות, כי עצה נפלאה זו אין לה סוף ותכלית, כי יעבור על האדם מה שיעבור, תמיד יוכל לפעול כפרת עוונות עד שימחלו לו כל עוונותיו כנ”ל.

ועל כן צעק רבי נחמן ‘גיוואלד! אין יאוש  בעולם כלל!’, כי מי שבאמת חפץ לעבדו יתברך, אזי לא משנה באיזה מדרגה פחותה הוא נמצא,  אפילו שנמצא עדיין באותה שעה שבה עובר את העבירה יוכל לפעול כפרת עוונות עד שימחלו לו כל עוונותיו!

ועל זאת נסיים בתפילה, יהי רצון שיכמרו רחמיו יתברך עלינו, שנהיה מן הזוכים להבין ולהשיב אל הלב דברים אלו, ולזוכרם תמיד ולקיימם בתמימות ובפשיטות כראוי באמת.


למסירת פדיון נפש
נגישות