כי כאשר רוצה להתקרב לעבודת ה' יתברך, ומתרצה לזה, שזו היא דרך האמת, עיקר המניעה שמסתערת על נפשו של היהודי היא ה'יציאה מחוץ לישוב'.
לצאת החוצה, חוץ למוסכמות החברתיות, הנורמטיביות, להפוך להיות חלק ממשהו 'משונה', ואפילו שברור במאת האחוזים שהדבר הזה הוא האמת הצרופה. זה הניסיון והתעתוע המסנוור ביותר של היצר הרע.
פעם להיות חסיד ברסלב, או אפילו מקורב לעניינים של רבי נחמן מברסלב היה נחשב למשונות מאין כמוה, ללכת להתבודד ביערות, להתפלל בכל כוחו, וסתם המושג של ברסלב, היה ללעג וקלס בפי כל. מובא מעשה שפעם אחד מחסידי ברסלב בדור שאחר ר' נחמן, היה בדרך באיזו בריחה, והכניסו אותו למסתור ומחסה בבית של אחד מיהודי העיירה, והיה קור כה גדול וישבו ליד התנור לא זזו ממנו, והיה שם תינוק שבכה מאד, ובעל הבית היה מנסה להרגיעו, ואמר לתינוק 'אתה צורח כמו שברסלבר צורח בתפילתו'.
היום כבר פחות משונה להיות מקורב לר' נחמן, אין את הבזיון של פעם, אבל עצם הנסיון איננו נעלם כליל. רוב העולם מייחס משונות לדברים הכי פשוטים בעולם!
מה יותר פשוט מ"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", ב' פעמים ביום כל יום כולל שבתות וחגים, פורים ויום הכיפורים. אבל אם נחזה במחזה של האיש הירא ההולך עם ידו על עיניו בחוצות העיר, או אפילו רק מוריד את המשקפיים ואין מזיז מבטו מן הקרקע, רוצה לקיים את דברי הפסוק, 'לא לתור' בהידור!, 'משונה'…
לקנות ציצית ניפוץ לשמה, תפילין מרובעות להפליא, אתרוג שאין לו אפילו בלעטל מזערי שנראה זכוכית מגדלת, אלו הן הנהגות של צדיק מן הישוב, אבל להתנהג בקדושה ברחובה של עיר, זהו דבר שאיננו מקובל… נכון שזה פסוק, אבל אין זה נחשב מן הישוב.
צריך לדעת שדווקא שם מחוץ לישוב מסתתרת לה הקדושה הכי עליונה והכי נוראה, בת הקיסר המשולה למלכות השם, רק שם אפשר למצוא אותה! במצוות הנידחות שאין הישוב יכול לסובלן. דווקא מי שצועד באותן הדרכים, ולא מתיירא מההפחדות של מה יגידו ומה יאמרו, הוא הזוכה להיות ממיישבי עולם במלכות ש-ד-י.
יהי רצון שנזכה לזה באמת.