מעשה ממלך וקיסר ט' – ים החכמה

ים החכמה… תיכנס!!!

המלך בנה את ארמונו על הים, אבל תוך הים עצמו לא אזר כוחו להיכנס.

בלימוד התורה ישנן ב' צורות.

צורה אחת היא לימוד שלא לשמה, אם בכדי שיקרא רבי ויחלקו לו כבוד שכל מקום ששואלים אותו ידע להשיב, ואם בכדי לזכות לחכמה ולידע העצום של התורה והמחשבה הבהירה והחריפה שקונים על ידי לימוד התורה, שאף שכוונה זו גבוהה מהקודמת, אמנם עדיין אין זה המכוון.

הצורה השניה היא הלימוד לשמה, שהמניע העיקרי לצורת לימוד זו היא קיום דברי הפסוק "והגית בו יומם ולילה", כי כך ציוה הבורא ותו לא.

בשביל לזכות להדבק בשכינה הקדושה, המרומזת בבת הקיסר, בשלמות, לא די לבנות ארמון על הים, להתגדל על ידו, אלא שצריך להיכנס פנימה, אף לו במעט אל תוך הים, שהיא צורת הלימוד לשמה.

לימוד לשם כבוד הוא לימוד מותנה, דהיינו שהאדם מציב תנאי כביכול לקב"ה, 'אני מוכן ללמוד התורה הקדושה תאיר לי, תהיה לי מתוקה', 'אם אזכור את מה שאני לומד אז אלמד ללא הפסקה', צורת חשיבה זו היא השורש לכל עזיבת עסק התורה.

על פי רוב ציפיותיו של האדם מתלמודו לא מתקיימות, וכיוון שכך רפות ידיו מתלמודו, אך רצונו של הבורא יתברך הוא לגמרי להפך, הלימוד בפשטות הוא הנרצה, כך ציווה השם, ולשם כך אני לומד! מי שינהיג את עצמו בדרך זו לעולם לא יפול ליאוש מלימודו, אפילו אם אינו מבין דבר, ולא זוכר, כיוון שאין לו מטרה אלא לקיים ציווי קונו!

לפני שנים רבות ניגש אל מורנו הרב אבא של אחד האברכים, וטענתו בפיו – בניו כולם מוצלחים! זה דוקטור וזה עורך דין, 'ומה יצא מהבן הזה שלומד אצלך בכולל?!'. ובקשתו שבנו חביבו לכל הפחות יהפך לדיין, שהוא המקצוע המכובד ומשכורתו גבוהה, כמעט כמו של שופט. לא איכפת לו שיהיה דיין, אבל העיקר שיצא ממנו משהו!

אפשר לומר משפט כמו 'תראה איך בני נראים מסתובבים ברחובות וכו' בשביל זה חזרתי בתשובה?!' דיבור כזה, או אפילו רק מחשבה כזו היא מחשבה שלא קשורה ליהדות, כי בשביל זה חזרת בתשובה כדי לקבל מהשם בנים כרצונך?

אלא זאת היא שצריך לשנן בכל פעם לעצמו, ולהתפלל על זה לקב"ה בכוונה גדולה, 'זכני לעשות דברים לשם פועלן, זכני לכוונה טהורה ואמיתית בקיום התורה והמצוות', 'הריני לומד תורה או מקיים מצוה שלא על מנת לקבל פרס, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא אלא אך ורק כדי לקיים רצון בוראי ולעשות לו נחת רוח', אמן כן יהי רצון.

נגישות