מעשה ממלך וקיסר ט’ – ים החכמה

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:

יהי היום והיה מלך אחד והיה בונה לו פלטין על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), היתה הולכת על הים ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו, וצוה לאנשיו שיסתכלו וראו גם כן כן. והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר כך התישבה עצמה: למה לה הפלטין. והתחילה לחזר. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך הנ"ל לא היה לו אשה, כי לא היה יכל לברר לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא וכן להפך. וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה. ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמד כך על הים עד הנשואין ואז יראו הכל את רבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אשה מן השוק. והבטיח לה כן. והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתנה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצוה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת פלטין מיחד, והיא היתה לה גם כן פלטין מיחד, והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה. פעם אחת אמרה להם שתלך עמהם על הים, והלכו עמה. והיו משחקים שם, ואמרה להם שתכבד אותם ביין טוב שיש לה, ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם, (היינו המלך ואנשיו), הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד. ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאם כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו, (כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה), גם אולי תסבר שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם. וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים, ולא מצאו אדם. והסכימו לשלח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם ונבהלו מאד.

המשך המעשה יעלה בשיעורים הבאים...

(סיפורי מעשיות, מעשיה ב')




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


ים החכמה… תיכנס!!!

המלך בנה את ארמונו על הים, אבל תוך הים עצמו לא אזר כוחו להיכנס.

בלימוד התורה ישנן ב’ צורות.

צורה אחת היא לימוד שלא לשמה, אם בכדי שיקרא רבי ויחלקו לו כבוד שכל מקום ששואלים אותו ידע להשיב, ואם בכדי לזכות לחכמה ולידע העצום של התורה והמחשבה הבהירה והחריפה שקונים על ידי לימוד התורה, שאף שכוונה זו גבוהה מהקודמת, אמנם עדיין אין זה המכוון.

הצורה השניה היא הלימוד לשמה, שהמניע העיקרי לצורת לימוד זו היא קיום דברי הפסוק “והגית בו יומם ולילה”, כי כך ציוה הבורא ותו לא.

בשביל לזכות להדבק בשכינה הקדושה, המרומזת בבת הקיסר, בשלמות, לא די לבנות ארמון על הים, להתגדל על ידו, אלא שצריך להיכנס פנימה, אף לו במעט אל תוך הים, שהיא צורת הלימוד לשמה.

לימוד לשם כבוד הוא לימוד מותנה, דהיינו שהאדם מציב תנאי כביכול לקב”ה, ‘אני מוכן ללמוד התורה הקדושה תאיר לי, תהיה לי מתוקה’, ‘אם אזכור את מה שאני לומד אז אלמד ללא הפסקה’, צורת חשיבה זו היא השורש לכל עזיבת עסק התורה.

על פי רוב ציפיותיו של האדם מתלמודו לא מתקיימות, וכיוון שכך רפות ידיו מתלמודו, אך רצונו של הבורא יתברך הוא לגמרי להפך, הלימוד בפשטות הוא הנרצה, כך ציווה השם, ולשם כך אני לומד! מי שינהיג את עצמו בדרך זו לעולם לא יפול ליאוש מלימודו, אפילו אם אינו מבין דבר, ולא זוכר, כיוון שאין לו מטרה אלא לקיים ציווי קונו!

לפני שנים רבות ניגש אל מורנו הרב אבא של אחד האברכים, וטענתו בפיו – בניו כולם מוצלחים! זה דוקטור וזה עורך דין, ‘ומה יצא מהבן הזה שלומד אצלך בכולל?!’. ובקשתו שבנו חביבו לכל הפחות יהפך לדיין, שהוא המקצוע המכובד ומשכורתו גבוהה, כמעט כמו של שופט. לא איכפת לו שיהיה דיין, אבל העיקר שיצא ממנו משהו!

אפשר לומר משפט כמו ‘תראה איך בני נראים מסתובבים ברחובות וכו’ בשביל זה חזרתי בתשובה?!’ דיבור כזה, או אפילו רק מחשבה כזו היא מחשבה שלא קשורה ליהדות, כי בשביל זה חזרת בתשובה כדי לקבל מהשם בנים כרצונך?

אלא זאת היא שצריך לשנן בכל פעם לעצמו, ולהתפלל על זה לקב”ה בכוונה גדולה, ‘זכני לעשות דברים לשם פועלן, זכני לכוונה טהורה ואמיתית בקיום התורה והמצוות’, ‘הריני לומד תורה או מקיים מצוה שלא על מנת לקבל פרס, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא אלא אך ורק כדי לקיים רצון בוראי ולעשות לו נחת רוח’, אמן כן יהי רצון.


למסירת פדיון נפש
נגישות
בזמן ששבעת הרועים הקדושים באים לחסות בצל סוכותינו,
ולהשרות מרוחם המרוממת עלינו ועל בני ביתינו,
מצווה אותנו הזהר הקדוש להאכיל על שולחננו ‘אושפיזין’ שתרגומו- ‘אורח’, לשמח את ליבו ולשמוח איתו.
למאמר על סוכות לחצו כאן 

 ***

אין באפשרותכם לזמן עני על שולחנכם?

לחצו כאן, ונדבו ‘מעות אושפיזין’,

בכך תזכו להשראת רוחם של האושפיזין הקדושים.