מעשה ממלך וקיסר יא’ – הזקנה

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:

יהי היום והיה מלך אחד והיה בונה לו פלטין על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), היתה הולכת על הים ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו, וצוה לאנשיו שיסתכלו וראו גם כן כן. והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר כך התישבה עצמה: למה לה הפלטין. והתחילה לחזר. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך הנ"ל לא היה לו אשה, כי לא היה יכל לברר לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא וכן להפך. וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה. ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמד כך על הים עד הנשואין ואז יראו הכל את רבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אשה מן השוק. והבטיח לה כן. והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתנה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצוה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת פלטין מיחד, והיא היתה לה גם כן פלטין מיחד, והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה. פעם אחת אמרה להם שתלך עמהם על הים, והלכו עמה. והיו משחקים שם, ואמרה להם שתכבד אותם ביין טוב שיש לה, ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם, (היינו המלך ואנשיו), הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד. ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאם כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו, (כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה), גם אולי תסבר שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם. וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים, ולא מצאו אדם. והסכימו לשלח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם ונבהלו מאד.

המשך המעשה יעלה בשיעורים הבאים...

(סיפורי מעשיות, מעשיה ב')




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


רבי נחמן היה מגנה את ענין הזיקנה, דהיינו שיש בני אדם שהם זקנים ברוחם, ועל כן אינם מתחדשים בעבודת השם ואינם עולים מדרגה לדרגה כראוי, ואמר רבי נחמן שאין לו עסק עם זקנים רק עם בני הנעורים.

פעם בא אחד לרבי נחמן ורצה שרבי נחמן יעסוק עמו ויקרבו, ורבי נחמן לא רצה כי ראה שהמלך הזקן (היצר הרע) הפיל את אותו אחד לזקנה, ואותו אחד הפציר ברבי נחמן [שכידוע לא היה מתעקש על שום דבר ועסק] ועסק עמו, אך ענין זה לא עלה יפה.

ועניינו של הזקן, מבאר רבי נתן, הוא אדם שהזקין בחטאיו, וכמשל הזקן הרגיל שמבין שכבר לא יחזור כוח גופו כימי נעוריו, כך גם הזקן בעבודתו, חושב שכבר נסגרה הדלת בפניו, כי כבר ניסה מאות פעמים לקום בזמן ולא הצליח, ולכן הוא מתייאש מלקום בזמן…, אין ספור נסיונות לשמור את העיניים שלא צלחו…, יום אחר יום הוא מנסה שלא לכעוס בביתו אך הכעס רק הולך ומתגבר…

אט אט מתגנבת ללבו מחשבה שאומרת לו ‘די תפסיק לנסות לכוון בתפילה’, ‘תפסיק להשתדל בשמירת הקדושה’, ‘לקום בבוקר כנראה זה לא התיקון שלך’, עד שמחשבה זו נעשית לו לדבר קבע רחמנא לשיזבן.

רבי נחמן אמר שאינו עוסק לקרב זקנים. ועל חומרת הדברים אפשר להתבונן ממשנתו של רבי נחמן, המלאה תמיכה ועזרה לחסידיו, וכמו שאמר “אתם רק צריכים לתת סיד ואבנים, ואני בונה מהם בנינים נפלאים!”, מסתבר שמצוות של האדם הזקן הם אפילו לא בבחינת סיד ואבנים… ובודאי מי שקורא שורות אלו מיד שומע דפיקה הזרה בדלת, בדלת לבו שאומרת לו: ‘אם עד עכשיו חשבת שאתה גרוע ואין לך סיכוי, אז כעת יש לך מסמכים שלמים וחתומים ועל כך מצדיק יסוד עולם, הדלת סגורה בפניך על מנעול ובריח…’

אז מה עכשיו?????

פעם אמר רבי נחמן לרבי נתן אחרי שחיזק אותו בענין השמחה ביום שבת קודש, ושלא ידאג ביום השבת כלל, ‘ועכשיו יש לך סיבה להיות עצוב’… כי עד עתה היה עצב ומודאג בשבת משאר ענייניו, ועתה עצב הוא גם מחמת שאינו בשמחה.

כי באמת כל עצם המצב של זקנה ויאוש הוא סיבה טובה להתייאש, אלא שאם רק נרצה באמת ונבקש מאיתו יתברך עזרה וסיוע להתנער מאבק הזקנה ולחדש כנשר נעורינו, היינו מגלים כמה גדול כוחנו, ואיך ברגע אחד ואפילו במצווה אחת שנעשה בהתחדשות ובהתעוררות, הפך הזקנה, תואר נשמתנו ויסתלק הרבה מן החושך. ואזי נוכל להרגיש את ההבדל בין חיים למוות ותתייצב לה אפשרות לבחור בחיים.

כי זקן הוא בחינת מיתה, ומתחדש הוא האדם החי!

אם נעשה ולו מעט בהתעוררות מחדש, מיד תואר נשמתנו לרוץ ולרדוף אחר השי”ת!


למסירת פדיון נפש
נגישות