מעשה ממלך וקיסר יב’ – עם קשה עורף

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:

יהי היום והיה מלך אחד והיה בונה לו פלטין על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), היתה הולכת על הים ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו, וצוה לאנשיו שיסתכלו וראו גם כן כן. והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר כך התישבה עצמה: למה לה הפלטין. והתחילה לחזר. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך הנ"ל לא היה לו אשה, כי לא היה יכל לברר לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא וכן להפך. וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה. ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמד כך על הים עד הנשואין ואז יראו הכל את רבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אשה מן השוק. והבטיח לה כן. והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתנה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצוה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת פלטין מיחד, והיא היתה לה גם כן פלטין מיחד, והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה. פעם אחת אמרה להם שתלך עמהם על הים, והלכו עמה. והיו משחקים שם, ואמרה להם שתכבד אותם ביין טוב שיש לה, ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם, (היינו המלך ואנשיו), הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד. ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאם כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו, (כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה), גם אולי תסבר שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם. וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים, ולא מצאו אדם. והסכימו לשלח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם ונבהלו מאד.

ואביהן של הבנות שרים הנ"ל, שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה, ועתה ראו שהם שולחים אגרות, ואין להם שום אגרת מבנותיהם עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם - ולא מצאו את בנותיהם. וחרה להם מאד, ואמרו לשלח את המלך (דהינו למקום ששולחין החיבים מיתה, שקורין פר שיקן), כי הם היו השרי מלוכה, אך נתישבו: מה חטא המלך שיתחיב שילוח, כי נאנס בדבר? והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו, והעבירו אותו וגרשוהו, והלך לו.

והיא (הינו הבת קיסר הנ"ל, שברחה עם האחד עשר בנות שרים) הלכה עם הספינה. אחר כך ננערו השרות הנ"ל (והתחילו שוב לשחק כמקדם, כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר), ואמרו לה: נחזור! והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת. אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזור לביתנו! והודיעה להם, שהספינה כבר פרשה מן הספר. ושאלו אותה על מה עשתה כן, ואמרה, שהיתה יראה פן תשבר מחמת הרוח סערה, על כן הוכרחה להתירה ולפרש הוילאות. והיו הולכים על הים (הבת קיסר עם האחד עשר בנות שרים הנ"ל), והיו מזמרים שם בכלי זמר. ופגעו בפלטין, ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם! ולא רצתה, ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל פלטין הנ"ל (הינו על שנתקרבה לפלטין של המלך הנ"ל, שרצה לישא אותה כנ"ל).

אחר כך ראו כמין אי הים, ונתקרבו לשם. והיו שם שנים עשר גזלנים, ורצו להרגם. ושאלה היא: מי הגדול שבכם? והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם? אמר לה, שהם גזלנים. אמרה לו: אף אנחנו גזלנים, רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם, ואנחנו גזלנים על ידי חכמה, כי אנו מלומדים בלשונות ובכלי זמר, בכן מה בצע כי תהרגו אותנו?! הלא טוב שתשאו אותנו לנשים, ויהיה לכם גם העשירות שלנו. והראתה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה, והראו הגזלנים להם גם כן כל העשירות שלהם, והוליכו אותם בכל המקומות שלהם, והסכימו שלא יהיו נושאים בבת אחת, כי אם בזה אחר זה (הינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כלם בבת אחת, רק הנישואין שלהם יהיה בזה אחר זה) גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו וכו'.

אחר כך אמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב, נפלא מאד, שיש לה בספינה, שאינה מסתפקת ממנו, רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזווג שלה. ונתנה להם היין בשנים עשר גביעים ואמרה, שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים עשר, ושתו ונשתכרו ונפלו. ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה, והלכו ושחטו כולם. ומצאו שם עשירות מופלג מאד, שלא היה אצל שום מלך, והסכימו שלא ליקח נחשת ולא כסף, כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל כך, וטענו כל הספינה עם דברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם, והסכימו שלא לילך עוד מלבש כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה.

ויהי היום והיה מלך אחד זקן. והיה לו בן יחיד, והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו. אמר הבן מלך, שילך ויטייל עם אשתו בים, כדי שתהיה רגילה באוויר הים פן, חס ושלום, מוכרחים באיזו פעם לברוח בים. והלך עם אשתו עם השרי מלוכה ופרשו בספינה, והיו שם שמחים ומשחקים מאד. אחר כך אמרו שיפשטו כולם בגדיהם (הינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התיעצו מחמת שמחה, שיהיו כלם פושטים את בגדיהם, וכן עשו) ולא נשאר עליהם כי אם הכתנת. והיו מתחזקין לעלות על התורן. והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם.

והיא (הינו הבת קיסר הנ"ל) באתה עם הספינה (שלה הנ"ל) וראתה אותו הספינה הנ"ל (הינו הספינה של הבן מלך עם שרי מלוכה הנ"ל), ובתחלה היתה יראה להתקרב. אחר כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאד, והבינו שאינם גזלנים, והתחילו להתקרב. אמרה הבת קיסר לחברותיה: אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים (הינו את הבן מלך הנ"ל, שהיה עולה בראש התורן, כנ"ל) כי הבן מלך הנ"ל היה קרח, דהיינו שהיה מקרח ראשו משערות. אמרו לה: ואיך אפשר; הלא אנו רחוקים מהם מאד. אמרה להן שיש זכוכית ששורף, ועל ידי זה תפיל אותו. ואמרה שלא להפיל אותו עד שיעלה על ראש התורן ממש, כי כשהוא באמצעית התורן, אזי כשיפול, יפול אל תוך הספינה, אבל כשיעלה בראש, אזי כשיפול, יפול לתוך הים. המתינה עד שעלה אל ראש התורן ממש, ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה (שקורין ברען בריל) וכונה נגד מחו, עד שנכווה מחו ונפל לתוך הים.

וכיון שראו (אנשי הספינה של המלך הנ"ל) שנפל, נעשה שם רעש גדול, כי איך יוכלו לחזור לביתם, כי המלך ימות מחמת צער. ואמרו להתקרב אל הספינה שרואין (הינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר) אולי יש שם איזה דוקטור [רופא] שיוכל לתן להם עצה. והתקרבו אל הספינה הנ"ל (הינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל) ואמרו להם (אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל) שלא יתיראו כלל, כי לא יעשו להם כלל. שאלו אותם: אולי יש ביניכם דוקטור שיתן לנו עצה. וספרו להם כל המעשה, ושבן המלך נפל לתוך הים, ואמרה הבת קיסר, שיוציאו אותו מן הים. והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו. ולקחה הדפק בידה, ואמרה שנשרף מחו. וקרעו המח ומצאו שכדבריה כן הוא, ונבהלו מאד. ובקשו ממנה שתלך עמהם לביתם, ותהיה דוקטור אצל המלך, ותהיה חשובה וגדולה מאד, ולא רצתה. ואמרה כי איננה דוקטור, רק שיודעת סתם דברים הללו.

ולא רצו (אנשי הספינה של המלך) לחזור לביתם, והלכו שתי הספינות ביחד. והוטב בעיני השרי מלוכה מאד, שהמלכה שלהם תישא את הדוקטור, מחמת גודל חכמתו שראו בו. (כי השרי מלוכה של בן המלך הנ"ל, שנפל ומת, סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם זכרים, כי היו מלובשים במלבושי זכרים כנ"ל. על כן רצו שהמלכה שלהם, שהיא אשת בן המלך שמת, תישא את הדוקטור, שהיא באמת הבת קיסר, שהיו סבורים שהיא דוקטור, מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המח של בן המלך שנפל כנ"ל) ושיהיה הוא מלך שלהם, ואת המלך שלהם (הינו המלך הזקן הנ"ל) יהרגו, (כל זה היו רוצים מאד השרי מלוכה הנ"ל) אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה, שהיא תישא דוקטור. גם להמלכה הוטב גם כן מאד שתישא את הדוקטור, אך שהיתה מתיראה מן המדינה, פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך, והסכימו לעשות משתאות כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה. והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו.

כשהגיע יום משתה של הדוקטור (הינו הבת קיסר), נתן להם מיין שלו הנ"ל ונשתכרו. בשעת חדוה אמרו השרים: מה יפה היה שהמלכה תישא את הדוקטור. ואמר הדוקטור. יפה מאד היה, רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי (הינו שלא בשעת שכרות). נענית המלכה גם כן ואמרה: מה יפה היה שהיא תשא את הדוקטור, רק שהמדינה תסכים על זה. השיב שנית הדוקטור (הינו בת הקיסר): יפה מאד היה, רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי. אחר כך כשהקיצו משכרותם, נזכרו השרים מה שאמרו ונתבישו בעצמן מהמלכה, שאמרו דבר כזה, אך הלא היא גם כן בעצמה אמרה זאת, והיא גם כן נתבישה מפניהם, אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם כן, ונתחתנה היא עם הדוקטור (וכנ"ל הינו עם בת הקיסר, שסברו שהיא דוקטור כנ"ל) והלכו למדינתם. וכשראו בני המדינה שהם באים, שמחו מאד, כי זה זמן רב שהלך הבן מלך, ולא ידעו היכן הוא, והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם. אחר כך ראו (בני המדינה) שהבן מלך, שהוא מלך שלהם, איננו. ושאלו: היכן הוא מלכנו? וספרו להם כל המעשה, איך שכבר מת, ושכבר קבלו להם מלך זה, שבא עמהם, ושמחו מאד על שבא להם מלך חדש.

והמלך (הינו בת הקיסר הנ"ל, שהיא נעשית עתה מלך כנ"ל) ציווה להכריז בכל מדינה ומדינה, שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח ובורח ומגורש, שכלם יבואו על החתונה שלו, איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות, וציווה (המלך הנ"ל, הינו בת הקיסר) שיעשו סביב סביב כל העיר מעיינות, כדי שכשאחד ירצה לשתות לא יצטרך לילך ולשתות, רק כל אחד ימצא מעיין אצלו. וציווה (המלך הנ"ל, הינו בת הקיסר) לצייר צורתו אצל כל מעיין ומעיין, ושיעמדו שומרים וישמרו באם שיבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה ויעשה רע פנים (הינו שישתנה פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער) אזי יתפסו אותו בתפיסה. וכן עשו ובאו אלו השלושה הנ"ל, דהיינו בן המלך הראשון, שהוא החתן האמת של בת הקיסר הזאת (שהיא המלך עכשיו כנ"ל) ובן הסוחר הנ"ל (שגרשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת, שברחה עם הספינה עם כל הסחורה כנ"ל) והמלך שהעבירוהו (גם כן על ידה, כי ברחה ממנו עם האחד עשר שרות כנ"ל) וכל אחד מאלו השלושה הכיר שזה צורתה, והסתכלו ונזכרו ונצטערו (הינו שבאו אצל המעיינות הנ"ל וראו צורתה, שהיתה מצויירת שם, והכירו אותה, והיו מסתכלים ביותר וכו') ותפסו אותם בתפיסה.

בשעת חתינה ציווה המלך (הינו הבת הקיסר) שיבואו השבויים לפניו. והביאו השלושה הנ"ל והכירה אותם, והם לא הכירוה, מחמת שמלבשת כמו איש. ענתה הבת קיסר ואמרה: אתה מלך (הינו המלך שהעבירוהו הנ"ל, שהוא אחד משלושת השבויים הנ"ל). אותך העבירו בשביל האחד עשר בנות שרים שנאבדו. הרי לך הבנות שרים. שוב למדינתך ולמלכותך (כי האחד עשר בנות שרים היו עמה כאן כנ"ל). אתה סוחר (הינו בתחילה דברה להמלך שהעבירוהו הנ"ל. עכשיו חזרה פניה ודברה עם הסוחר, הינו עם בן הסוחר הנ"ל). אותך גרש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך (כנ"ל). הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה, ועל שנשתהא המעות כל כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה, (כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר, שהיא ברחה עמה כנ"ל, עדיין היה אצלה בשלמות כנ"ל, ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל, שהיה עשירות מופלג מאד, כפלי כפלים כנ"ל) (ואתה בן מלך) (הינו החתן שלה באמת) נלכה ונסעה. ושבו לביתם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

(סיפורי מעשיות, מעשיה ב')




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


רבי נחמן היה מגנה את ענין הזיקנה, דהיינו שיש בני אדם שהם זקנים ברוחם, ועל כן אינם מתחדשים בעבודת השם ואינם עולים מדרגה לדרגה כראוי, ואמר רבי נחמן שאין לו עסק עם זקנים רק עם בני הנעורים.

פעם בא אחד לרבי נחמן ורצה שרבי נחמן יעסוק עמו ויקרבו, ורבי נחמן לא רצה כי ראה שהמלך הזקן (היצר הרע) הפיל את אותו אחד לזקנה, ואותו אחד הפציר ברבי נחמן [שכידוע לא היה מתעקש על שום דבר] ועסק עמו, אך ענין זה לא עלה יפה.

ועניינו של הזקן, מבאר רבי נתן, הוא אדם שהזקין בחטאיו, וכמשל הזקן הרגיל שמבין שכבר לא יחזור כוח גופו כימי נעוריו, כך גם הזקן בעבודתו, חושב שכבר נסגרה הדלת בפניו, כי כבר ניסה מאות פעמים לקום בזמן ולא הצליח, ולכן הוא מתייאש מלקום בזמן…, אין ספור נסיונות לשמור את העיניים שלא צלחו…, יום אחר יום הוא מנסה שלא לכעוס בביתו אך הכעס רק הולך ומתגבר…

אט אט מתגנבת ללבו מחשבה שאומרת לו ‘די תפסיק לנסות לכוון בתפילה’, ‘תפסיק להשתדל בשמירת הקדושה’, ‘לקום בבוקר כנראה זה לא התיקון שלך’, עד שמחשבה זו נעשית לו לדבר קבע רחמנא לשיזבן.

רבי נחמן אמר שאינו עוסק לקרב זקנים. ועל חומרת הדברים אפשר להתבונן ממשנתו של רבי נחמן, המלאה תמיכה ועזרה לחסידיו, וכמו שאמר “אתם רק צריכים לתת סיד ואבנים, ואני בונה מהם בנינים נפלאים!”, מסתבר שמצוות של האדם הזקן הם אפילו לא בבחינת סיד ואבנים… ובודאי מי שקורא שורות אלו מיד שומע דפיקה הזרה בדלת, בדלת לבו שאומרת לו: ‘אם עד עכשיו חשבת שאתה גרוע ואין לך סיכוי, אז כעת יש לך מסמכים שלמים וחתומים ועל כך מצדיק יסוד עולם, הדלת סגורה בפניך על מנעול ובריח…’

אז מה עכשיו?????

פעם אמר רבי נחמן לרבי נתן אחרי שחיזק אותו בענין השמחה ביום שבת קודש, ושלא ידאג ביום השבת כלל, ‘ועכשיו יש לך סיבה להיות עצוב’… כי עד עתה היה עצב ומודאג בשבת משאר ענייניו, ועתה עצב הוא גם מחמת שאינו בשמחה.

כי באמת כל עצם המצב של זקנה ויאוש הוא סיבה טובה להתייאש, אלא שאם רק נרצה באמת ונבקש מאיתו יתברך עזרה וסיוע להתנער מאבק הזקנה ולחדש כנשר נעורינו, היינו מגלים כמה גדול כוחנו, ואיך ברגע אחד ואפילו במצווה אחת שנעשה בהתחדשות ובהתעוררות, הפך הזקנה, תואר נשמתנו ויסתלק הרבה מן החושך. ואזי נוכל להרגיש את ההבדל בין חיים למוות ותתייצב לה אפשרות לבחור בחיים.

כי זקן הוא בחינת מיתה, ומתחדש הוא האדם החי!

אם נעשה ולו מעט בהתעוררות מחדש, מיד תואר נשמתנו לרוץ ולרדוף אחר השי”ת!


למסירת פדיון נפש
נגישות