בת הקיסר לא דחתה את הרעיון לגמרי, למעשה יכלה להשיב להם בשלילה גמורה, ש'לא נחזור עוד כלל', אך היא השיבתם 'נשהה כאן עוד קצת', ולבסוף כמובן שלא חזרו.
ישנם פעמים שאין האדם יכול לדחות את היצר בשתי ידיים, כי אז תתעצם המלחמה כנגדו, ולא יוכל לעמוד כנגדה, ולבסוף יפסיד, אלא מה יעשה – 'ישהה' כמה רגעים.
עיקר הנסיון בדרך כלל הוא מחמת ב' דברים, 'התנגשות החזיתית' ו'גורם ההפתעה'. כאשר אני עומד על עומדי, לא זע ולא נע כנגד הנסיון המתגבר, גם מהצד השני ההתגברות היא גדולה, וכן כאשר מצבי הוא שאנן, לא מוכן לשום קרב, אפשר להשתלט עלי בקלות כי אין דעתי מיושבת עלי להתנגד. אך כאשר אהנהן עם הראש לשכנגדי, ואסביר לו שבעצם 'אני בצד שלך' אבל 'בוא נחכה עוד רגע', נרוויח את ב' דברים, א. שאין כאן כבר התנגדות חזקה כנגדי, כי אין אני מתנגד אלא מסכים, ב. שאבד לו 'גורם ההפתעה', כי כעת יש לי זמן ליישב את דעתי.
על כן לענין מעשה כך יש לו לאדם להתנהג, לדוג' כאשר עדיין לא שבע משנתו, והיצר דופק בדלתו לאמור לו 'תישן עוד מעט כדי שיהיה לך כח לעבודת הבורא', לא ישיבו נחרצות 'לא!' כי יתכן שיבוא עליו בטענות ואמתלאות אחרות ולבסוף ינוצח, אלא אפשר לומר לו 'כן כדבריך, אישן עוד, אך קודם אקום להתפלל ואח"כ אשוב לישון', [כמובן שצריך לעשות זאת באמיתיות, שבאמת מתכוון לחזור לשינה] ולאחר מכן יתכן שכבר יוכל להסתדר בלא השינה. [וכן הוא כלפי נסיון של אכילה ושאר דברים]
וכמו שמביאים חז"ל לגבי ענין ההזדרזות במצוות, שצריך לחוטפן, וכדברי הדרשה 'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה', כלומר אל תשהה את ההזדמנות לקיים את המצווה שמא תחלוף, כך הוא הענין בשכנגדו, שאם בא היצר בפיתוי של 'כאן ועכשיו', תחמיץ אותו, ובדרך כלל יעלם לו מאליו.
