הנהגתה של בת הקיסר נפלאת היא, שהרי ידוע אצל כל ספן, שאם ישנה בים רוח סערה אין זו סיבה להתיר את הספינה ולפרוש הוילאות, ההפך הוא הנכון, לקשור את הספינה חזק יותר למזח ולקפל הוילאות, כדי שהרוח לא תשלוט בספינה ולא תטלטל אותה, ועוד ענין משונה הוא שהרי על הים לא הרגישו שום רוח סערה כי היו משחקים שם וכו', משמע שהכל היה שלו ורגוע.
ענין ה'רוח סערה' מרמז על תבערת היצר. יש ב' סוגי תבערות שמונה רבי נתן, אחת היא התבערה שכל אחד מכיר, שלאדם יש לו רתיחת הדמים מתאוות העולם הזה, וכמובן שזוהי אש קשה מאוד, המפילה את האדם לרדת שחת.
אבל לתבערה זו יש גם מעלה, והיא שרעתה גלויה. כולם מבינים שתאוות העולם הזה, בפרט כשהם כורכות בתוצאותיהן לעבור על דברי התורה הקדושה, חובה להתרחק מהן כמטחווי קשת, וכיוון שגלויות הן א"כ המודעות למלחמה בהן גבוהה וישנו יותר סיכוי להינצל.
אבל סוג ב' של התבערה הוא שונה ומסוכן אף יותר, וסיבת מסוכנותו היא כיוון שבעיני העולם נחשב הוא לדבר חיובי, והוא בערת ליבו של האיש הישראלי לעבודתו יתברך.
היהודי רוצה להגיע לכל הקדושות, לכל העבודות, ובנוסף גם יש לו השגות, שמבין איך יהודי צריך להראות, ברור לו כמה זה מגונה כשאדם לא שומר על קדושתו, ומהו הפגם לפי קדושת נשמת יהודי, כמה ראוי לו להתקדש ולהטהר, וכן על זה הדרך בכל ענין וענין. אלא שמרוב אורות ואש שליבו בוער לקדושה, איננו מסוגל לעשות את הצעד הראשון.
ודרך התיקון לזאת התבערה היא ההחלטה לעבוד את השי"ת ביחד עם הרוח סערה, עם האש הזו שמאימת לכבות את האש האמיתית. ופירושו הוא שמיד מתחיל לעשות מעשים, עובדין למעשה.
אם יעמוד במקום ויחדל, אזי יתן זמן לדמיון להתפזר ולבסוף יפיל אותו מהכל. המדמה מצייר לאדם עוד ועוד כמה צדיק וקדוש הוא צריך להיות, ומאידך מיד תעלה המחשבה עד כמה הוא לא כזה, כמה הוא לא שייך בזה, על כן זה הוא שצריך לעשות, מעשים! מצוות שיקדשו אותו, ויוכיחו לנגד עיניו כי הוא כן יכול, והכל היה דמיון ושוא.
הוא הפירוש מה שהבת קיסר, שהיתה יראה מחמת הרוח סערה, התירה את הספינה ופרשה ווילאות, כי זה באמת זה מה שהיתה צריכה לעשות, להמשיך הלאה ולעשות עובדין למעשה, וכן רואים מהמשך הדברים, שבשעה שכבר הלכו על הים לא היתה כבר רוח סערה, כי היו מזמרים שם בכלי זמר, משמע שכל הסערה נעלמה כלא היתה כלל.
