מעשה ממלך שגזר שמד ו’

 מעשה ממלך שגזר שמד או בשמו השני “מעשה ניסים”


סיפור המעשה

פעם אחד היה מלך וגזר על המדינה גירוש בגזירות שמד. שמי שירצה לישאר במדינה ימיר דתו. ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה. והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לישאר באמונה שיהיו ישראלים. וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם. ונשארו שם והיו אנוסים. בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהוג כמו יהודים.]

ומת המלך. ונעשה בנו מלך והתחיל לנהוג המדינה ביד רמה. וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול. ומחמת שהיה מחזיק בתוקף ידו את השרי מלוכה. יעצו עליו ונתקשרו ליפול עליו ולהכרית אותו ואת זרעו.

להמשך המעשה

והיה בין השרים א’ מהאנוסים. ויישב עצמו. הלא מפני מה אני אנוס? מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי. עכשיו שיהיה המדינה בלא מלך. יהיה איש את רעהו חיים בלעו. כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך. על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם. והלך והגיד למלך שנתקשרו עליו כנ”ל. והלך המלך ונסה אם אמת הדבר. וראה שהוא אמת והעמיד שומרים. באותה לילה שנפלו עליו תפסו אותם ודן אותם כל אחד כפי משפטו. ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ”ל. איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי? אם אומר לעשות אותר שר – הרי אתה בלא זה שר. ואם ליתן לך מעות – יש לך! אמור איזה כבוד אתה רוצה ואעשה לך?

ענה האנוס ואמר אבל תעשה לי מה שאומר. אמר המלך הן. אמר השבע לי בכתרך ומלכותך. ונשבע לו. ענה ואמר (האנוס הנ”ל) עיקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא להניח טלית ותפילין בפרהסיא וחרה להמלך מאד. מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים אבל לא היה לו ברירה מחמת השבועה. בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפילין בפרהסיא.

אח”כ מת המלך ונעשה בנו מלך. והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות. מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ”ל. וכבש מדינות רבות. והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו. מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו כדי שישמור מזה ואמרו לו שזרעו לא יוכרת רק שישמור משור ושה וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת. ונעשה בנו מלך והתחיל לנהוג ביד רמה ובחוזק כמו זקינו. וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה. וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו. ע”כ אין לו מורא משום דבר. ונהג מדינתו ברמה. ונעשה חכם גדול מאד ונפל על חכמה לכבוש את כל העולם בלא מלחמה. כי יש ז’ חלקי עולם. שהעולם נתחלק לד’ חלקים. ויש ז’ כוכבי לכת שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם ויש ד’ מיני מתכות. שכל א’ מד’ כוכבי לכת מאיר במין מתכת א’. והלך וקיבץ כל הד’ מיני מתכות. וצוה להביא כל הפאטרעטין של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין שלהם ועשה מזה אדם. ראשו של זהב וגופו של כסף וכן שאר האברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל הד’ מיני מתכות. והעמיד אותו על הר גבוה. והיו כל הד’ כוכבי לכת מאיריו באותו האדם. וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה. או איזה מו”מ אם לעשותו אם לאו היה עומד נגד אותו האבר של המין מתכת השייך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו. וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האבר ואם לאו. היה נחשך האבר. (כל זה עשה המלך הנ”ל) ועי”ז היה כובש כל העולם. ואסף ממון רב.

ואותו הדמות אדם לא היה מסוגל להנ”ל. רק (באופן ובתנאי) שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים. והלך ושלח פקודות (היינו אוקאזין) עבור כל היעדניראלין ושאר השרים שיש להם התמנות ואורדיר”ש. ובאו כולם. והשפיל אותם. ולקח מהם ההתמנות שלהם. אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקינו. לקח מהם. והגביה שפלים. והעמיד אותם תחתיהם. בתוכם היה השר האנוס הנ”ל (היינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם) ושאל אותו המלך מהו השררות וההתמנות שלך. השיב לו. השררות שלי הוא. שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותו הטובה שעשיתי לזקינך כנ”ל. ולקח מאתו זאת. וחזר ונעשה אנוס.

פעם אחד שכב המלך לישן. וראה בחלום שהשמים זכים. וראה כל הי”ב מזלות. וראה ששור ושה שיש בין המזלות. הם משחקים ממנו. והקיץ בכעס גדול ונפחד מאוד. וצוה להביא את ספר הזכרונות. וראה כתוב בו שע”י שור ושה יהיה נכרת זרעו. ונפל עליו פחד גדול. וסיפר להמלכה ונפל עליה ועל בניה ג”כ פחד גדול. ותפעם רוחו מאוד. וקרא לכל הפותרי חלומות. וכל אחד היה פותר לעצמו ולא היה קולן נכנס באזניו. ונפל עליו פחד גדול מאוד. ובא אליו חכם א’ ואמר לו שיש לו קבלה מאביו היות שיש שס”ה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השס”ה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם ושם גדל שבט ברזל. ומי שיש לו פחד. כשבא להשבט הנ”ל ניצול מהפחד. והוטב להמלך. והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ”ל עם החכם הנ”ל. ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממונה על כעס. כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית ואותו מלאך הנ”ל הוא ממונה על כל המשחיתים. ושואלין אותו הדרך. כי יש דרך ישר לפני איש. ויש דרך שהוא מלא טיט. ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות. וכן שאר דרכים. ויש דרך אחד שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים (ושאלו לו הדרך ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש) והיו הולכים. והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש. כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ”ל. בתוך כך ראה האש. וראה שהיו הולכים דרך האש מלכים ויהודים מעוטפים בטלית ותפילין. וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם ע”כ היו יכולים לילך דרך האש. ואמר החכם להמלך. באשר שיש קבלה בידי. שד’ פרסאות רחוק מן האש נשרפים. ע”כ אין אני רוצה לילך עוד. והמלך חשב מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש. ע”כ אמר שגם הוא ילך. וענה החכם. אני יש לי קבלה מאבי כנ”ל ע”כ איני רוצה לילך. אתה אם רצונך לילך. לך. והלך המלך וזרעו. ושלט בהם האש. ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כולם

כשבא החכם לביתו. היה תמוה בעיני השרים. הלא היה נשמר משור ושה. ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו. ענה האנוס ואמר על ידי נכרת. כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו. כי שור עושין מעורו תפילין ושה עושין מצמרו ציצית לטלית ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם שמלובשין בטלית ותפילין היו הולכים דרך האש ולא היו ניזוקים כלל והוא נכרת ע”י שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפילין לישב במדינתו וע”כ היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו. כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו ונכרת הוא וזרעו כנ”ל:

למה רגשו גוים וכו’. תרועם בשבט ברזל: פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער וכו’ והדברים עתיקים וסתומים מאוד: כל זה שמעתי: עוד מצאתי קצת רמזים מהמעשה זו בקפיטל הנ”ל: ננתקה את מוסרותימו. מוסרות הם של עור: בחי’ תפילין: עבותימו עבות הם חבלים. בחי ציצית. כמו שדרשו רבותינו ז”ל פסוק זה במסכת ע”ז על ציצית ותפילין: יושב בשמים ישחק: כי השור ושה שבשמים שחקו ממנו: אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו: הכעס והבהלה והפחד הנ”ל: ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי: אפשר הרמז בזה. כי הדמות אדם שהעמיד המלך הנ”ל על הר גבוה. את זה לעומת זה כי הוא כנגד המלך על ציון הר הקודש. כי שם כלולים כל חלקי עולם וכו’ וזהו הר כנ”ל: נסכתי לשון נסך ויצק: שאל ממני כל העצות כנ”ל: גוים נחלתך ואחוזתך- אפסי ארץ. לאחוז יחד כל אפסי ארץ היינו כל ז’ חלקי עולם וכל המלכים והגוים לנחלה תחתיו: “עבדו” זה ציצית. “ביראה” זה תפילין. “וגילו ברעדה”: רעדה הנ”ל:

ביאור המעשה משיעורו של הגה”ח רבי עוזיהו אלכורת שליט”א


אותו דמות אדם הנ''ל ענינו שליטה כמו שראינו בשבוע שעבר, רבי נחמן אומר שאותו הדמות לא היה מסוגל לשליטה ולמלוכה אלא (באופן ובתנאי) שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים, דהיינו לזכות למלוכה צריך קודם להשפיל הגאים ולאחר מכן להגביה את השפלים, וכמו כל דבר שישנו בטומאה יש כנגדו שורש בקדושה בסוד "זה לעומת זה עשה אלוקים".

השורש בקדושה הוא כמו שרבינו כותב בליקוטי מוהר''ן תורה ב' וזה לשונו "...כי צדקה הוא על- ידי משפט, כמו שכתוב (תהילים ע"ה) "אלהים שפט, זה ישפיל וזה ירים" שמוריש לזה ומעשיר לזה. וכשנותן צדקה הוא בבחינת זה ישפיל, שמחסר ממונו, ובבחינת וזה ירים כו'...".

וביאורו בהקשר לעניינינו הוא שהמשפט ענינו מלוכה כמאמר הכתוב "מלך במשפט יעמיד ארץ" ובשביל לזכות למשפט צריך לקיים מצוות צדקה, וענין הצדקה הוא "זה ישפיל וזה ירים" ישפיל-שמחסר ממונו, וירים-לעני שנותן לו, וכוונת הדברים היא שמלך אמיתי זה האדם שמולך על עצמו, ולדוגמא אם מתעורר באדם יצר להסתכל למקום אסור ח''ו והוא מולך עליו ומשפיל את עיניו או שרוצה עכשיו לאכול ועוד לא הגיע זמן האוכל ומשפיל את רצונו לאכול, או שמתעוררת לו מידת הכעס להגיד מילים לא יפות ומעליבות לזה שעכשיו העליב אותו והוא מולך ומצוה על עצמו שלא להשמע ליצרו הרע ולקבל את הבזיונות באהבה, הרי זהו המלך האמיתי שמולך על עצמו ועל יצרו וכן מצינו באברהם אבינו עליו השלום כמו שכתוב "וישא אברהם את עיניו" שנתן פקודה לעיניו להביט למקום.

אמנם העולם הזה משדר לנו להיפך שמי "עושה חיים" זה מי שאוכל מתי שרוצה וישן מתי שרוצה שקם מתי שרוצה מסתכל לאן שהוא רוצה, ומדבר מה שרוצה ולא שומר כלום בבטן אלא תמיד ''משחרר לחץ'' על אחרים ואף אחד כלל לא יכול להתנצח איתו, אמנם לפי האמת זה האיש הוא עבד הנרצע לגופו שבכל רגע ורגע בזמן שגופו רוצה לנוח העבד מיד ממלא את הפקודה בהכנעה ונותן לגופו לנוח ומתי שרוצה לאכול מיד העבד רץ ומביא אוכל לגופו ומשלם על האוכל הזה ועובד בשבילו ואם גופו רוצה לנסוע לנופש ולטייל מיד העבד מתחיל לעבוד שעות נוספות במרץ כדי להביא את הכסף עד הנדרש לגופו למלא רצונו. ההסתרה של זה העולם לקחה את האדם הכי מסכן בעולם והכי נשלל בעולם והכי שפל בעולם ומציגה אותו כאחד ש"עושה חיים" בו בעת שה"חיים" שהוא "עושה" עושים אותו למסכן גמור עבד לכל רצון שיתעורר בקרבו.

ולכן אומרת לנו הגמרא הקדושה "מאן מלכי רבנן" רבנן הוא המלכים האמתיים, כיון שמולכים על עצמם, מולכים על יצרם, זהו הענין של מלך אמיתי, כי מלבד זה שאינו עבד נרצע לגופו הרע שמוביל אותו לגהנום בעולם הזה, הרי כאשר מולך על עצמו הרי הוא מתעלה ומתרומם למדרגות רוחניות אמתיות, וכמו שרבי נחמן מלמד אותנו בתורה הנ"ל שהמלוכה היא בבחינת "זה ישפיל וזה ירים" שמשפיל את עצמו שנותן צדקה מתוך ידיעה שכל ממונו ניתן לו מהשם יתברך ולא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אין לו כלל במה להתגאות, שהרי ממון זה ניתן לו מאת הבורא כדי שיעשה איתו צדקה ומעשים טובים, ובזה שמשפיל את גאותו ונותן צדקה לעני לא רק שמרומם את העני משיפלותו אלא שפועל בזה התרוממות לנפשו עצמו .

ובדברי רבי נתן תלמידו של רבי נחמן בספרו "לקוטי הלכות" מתגלה פן נוסף בעומק הדברים והוא שתהליך זה של השפלה והתרוממות נמצא באדם בעצמו מינה וביה, שכאשר שופט את עצמו על מעשיו כשמחפש איפה הוא צריך להשתפר, לדוגמא אולי הוא לא דיבר היום מספיק בכבוד לאשתו או אולי הוא לא כל כך מאיר פנים לחבריו ויתכן שלימוד התורה שלו אינו כ''כ ברציפות, בכל זה האדם משפיל את גאותו כי מוצא הוא חסרונות בדרכי התנהגותו אך למעשה השפלה זו היא התרוממות של ממש כי יודע מה נצרך לתקן בהנהגתו ובסייעתא דשמיא משפר דרכיו מדה אחר מדה עד שזוכה למלוך על עצמו בבחינת "מאן מלכי רבנן" ולבסוף זוכה גם לתפילה כמו שכותב רבי נחמן בהמשך התורה.

אך המלך בסיפור קיים את הבחינה הנ''ל בכיוון של הלא טוב והיה משפיל גאים ומגביה שפלים בכדי שיהיו סרים למשמעתו ויראים ממנו (וכמו שמצינו כן ברוסיה הסובייטית שהיה מנהגם כן, להעביר השרים החשובים מדי זמן כדי להראות שליטה) שהיה מראה לכולם שאין לאף אחד כבוד ושררה אלא רק לו בלבד, כי כל מי שהיה לו איזה שררה היה משפיל אותו ועל ידי זה נתגלה שגם הכבוד שהיה עד עכשיו לאותו אחד ניכר שהוא רק בכוחו ושליטתו של המלך, וזה שהמלך היה מרומם ומגדל אותו זה כי המלך רצה שיהיה לו כבוד, והכל לגדל ולפאר כבודו של המלך וזה מה שעשה המלך בסיפור אבל טעה בזה לגמרי כי בזה שמחפש את כבודו כל הזמן הרי הוא לא מסוגל לראות את חסרונותיו וכיון שכן הוא מתמלא בגאוה ורק מתעסק בלגרום לאחרים להיות חסרים וממילא הוא מתרחק לגמרי מתיקון עצמו ולהיפך ממש מדרכם של החכמים שמחפשים את החסרונות כדי לתקן את עצמם

יהי רצון שנזכה תמיד להשפיל עצמנו בנתינת צדקה ולרומם את העניים ואת עצמנו מעלה מעלה וכן בראיית חסרונותינו ולתקנם בעזרת השם יתברך


למסירת פדיון נפש
נגישות