מעשה ממלך שגזר שמד ז’

 מעשה ממלך שגזר שמד או בשמו השני “מעשה ניסים”


סיפור המעשה

פעם אחד היה מלך וגזר על המדינה גירוש בגזירות שמד. שמי שירצה לישאר במדינה ימיר דתו. ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה. והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לישאר באמונה שיהיו ישראלים. וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם. ונשארו שם והיו אנוסים. בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהוג כמו יהודים.]

ומת המלך. ונעשה בנו מלך והתחיל לנהוג המדינה ביד רמה. וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול. ומחמת שהיה מחזיק בתוקף ידו את השרי מלוכה. יעצו עליו ונתקשרו ליפול עליו ולהכרית אותו ואת זרעו.

להמשך המעשה

והיה בין השרים א’ מהאנוסים. ויישב עצמו. הלא מפני מה אני אנוס? מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי. עכשיו שיהיה המדינה בלא מלך. יהיה איש את רעהו חיים בלעו. כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך. על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם. והלך והגיד למלך שנתקשרו עליו כנ”ל. והלך המלך ונסה אם אמת הדבר. וראה שהוא אמת והעמיד שומרים. באותה לילה שנפלו עליו תפסו אותם ודן אותם כל אחד כפי משפטו. ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ”ל. איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי? אם אומר לעשות אותר שר – הרי אתה בלא זה שר. ואם ליתן לך מעות – יש לך! אמור איזה כבוד אתה רוצה ואעשה לך?

ענה האנוס ואמר אבל תעשה לי מה שאומר. אמר המלך הן. אמר השבע לי בכתרך ומלכותך. ונשבע לו. ענה ואמר (האנוס הנ”ל) עיקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא להניח טלית ותפילין בפרהסיא וחרה להמלך מאד. מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים אבל לא היה לו ברירה מחמת השבועה. בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפילין בפרהסיא.

אח”כ מת המלך ונעשה בנו מלך. והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות. מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ”ל. וכבש מדינות רבות. והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו. מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו כדי שישמור מזה ואמרו לו שזרעו לא יוכרת רק שישמור משור ושה וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת. ונעשה בנו מלך והתחיל לנהוג ביד רמה ובחוזק כמו זקינו. וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה. וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו. ע”כ אין לו מורא משום דבר. ונהג מדינתו ברמה. ונעשה חכם גדול מאד ונפל על חכמה לכבוש את כל העולם בלא מלחמה. כי יש ז’ חלקי עולם. שהעולם נתחלק לד’ חלקים. ויש ז’ כוכבי לכת שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם ויש ד’ מיני מתכות. שכל א’ מד’ כוכבי לכת מאיר במין מתכת א’. והלך וקיבץ כל הד’ מיני מתכות. וצוה להביא כל הפאטרעטין של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין שלהם ועשה מזה אדם. ראשו של זהב וגופו של כסף וכן שאר האברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל הד’ מיני מתכות. והעמיד אותו על הר גבוה. והיו כל הד’ כוכבי לכת מאיריו באותו האדם. וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה. או איזה מו”מ אם לעשותו אם לאו היה עומד נגד אותו האבר של המין מתכת השייך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו. וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האבר ואם לאו. היה נחשך האבר. (כל זה עשה המלך הנ”ל) ועי”ז היה כובש כל העולם. ואסף ממון רב.

ואותו הדמות אדם לא היה מסוגל להנ”ל. רק (באופן ובתנאי) שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים. והלך ושלח פקודות (היינו אוקאזין) עבור כל היעדניראלין ושאר השרים שיש להם התמנות ואורדיר”ש. ובאו כולם. והשפיל אותם. ולקח מהם ההתמנות שלהם. אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקינו. לקח מהם. והגביה שפלים. והעמיד אותם תחתיהם. בתוכם היה השר האנוס הנ”ל (היינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם) ושאל אותו המלך מהו השררות וההתמנות שלך. השיב לו. השררות שלי הוא. שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותו הטובה שעשיתי לזקינך כנ”ל. ולקח מאתו זאת. וחזר ונעשה אנוס.

פעם אחד שכב המלך לישן. וראה בחלום שהשמים זכים. וראה כל הי”ב מזלות. וראה ששור ושה שיש בין המזלות. הם משחקים ממנו. והקיץ בכעס גדול ונפחד מאוד. וצוה להביא את ספר הזכרונות. וראה כתוב בו שע”י שור ושה יהיה נכרת זרעו. ונפל עליו פחד גדול. וסיפר להמלכה ונפל עליה ועל בניה ג”כ פחד גדול. ותפעם רוחו מאוד. וקרא לכל הפותרי חלומות. וכל אחד היה פותר לעצמו ולא היה קולן נכנס באזניו. ונפל עליו פחד גדול מאוד. ובא אליו חכם א’ ואמר לו שיש לו קבלה מאביו היות שיש שס”ה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השס”ה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם ושם גדל שבט ברזל. ומי שיש לו פחד. כשבא להשבט הנ”ל ניצול מהפחד. והוטב להמלך. והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ”ל עם החכם הנ”ל. ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממונה על כעס. כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית ואותו מלאך הנ”ל הוא ממונה על כל המשחיתים. ושואלין אותו הדרך. כי יש דרך ישר לפני איש. ויש דרך שהוא מלא טיט. ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות. וכן שאר דרכים. ויש דרך אחד שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים (ושאלו לו הדרך ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש) והיו הולכים. והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש. כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ”ל. בתוך כך ראה האש. וראה שהיו הולכים דרך האש מלכים ויהודים מעוטפים בטלית ותפילין. וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם ע”כ היו יכולים לילך דרך האש. ואמר החכם להמלך. באשר שיש קבלה בידי. שד’ פרסאות רחוק מן האש נשרפים. ע”כ אין אני רוצה לילך עוד. והמלך חשב מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש. ע”כ אמר שגם הוא ילך. וענה החכם. אני יש לי קבלה מאבי כנ”ל ע”כ איני רוצה לילך. אתה אם רצונך לילך. לך. והלך המלך וזרעו. ושלט בהם האש. ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כולם

כשבא החכם לביתו. היה תמוה בעיני השרים. הלא היה נשמר משור ושה. ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו. ענה האנוס ואמר על ידי נכרת. כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו. כי שור עושין מעורו תפילין ושה עושין מצמרו ציצית לטלית ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם שמלובשין בטלית ותפילין היו הולכים דרך האש ולא היו ניזוקים כלל והוא נכרת ע”י שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפילין לישב במדינתו וע”כ היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו. כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו ונכרת הוא וזרעו כנ”ל:

למה רגשו גוים וכו’. תרועם בשבט ברזל: פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער וכו’ והדברים עתיקים וסתומים מאוד: כל זה שמעתי: עוד מצאתי קצת רמזים מהמעשה זו בקפיטל הנ”ל: ננתקה את מוסרותימו. מוסרות הם של עור: בחי’ תפילין: עבותימו עבות הם חבלים. בחי ציצית. כמו שדרשו רבותינו ז”ל פסוק זה במסכת ע”ז על ציצית ותפילין: יושב בשמים ישחק: כי השור ושה שבשמים שחקו ממנו: אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו: הכעס והבהלה והפחד הנ”ל: ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי: אפשר הרמז בזה. כי הדמות אדם שהעמיד המלך הנ”ל על הר גבוה. את זה לעומת זה כי הוא כנגד המלך על ציון הר הקודש. כי שם כלולים כל חלקי עולם וכו’ וזהו הר כנ”ל: נסכתי לשון נסך ויצק: שאל ממני כל העצות כנ”ל: גוים נחלתך ואחוזתך- אפסי ארץ. לאחוז יחד כל אפסי ארץ היינו כל ז’ חלקי עולם וכל המלכים והגוים לנחלה תחתיו: “עבדו” זה ציצית. “ביראה” זה תפילין. “וגילו ברעדה”: רעדה הנ”ל:

ביאור המעשה משיעורו של הגה”ח רבי עוזיהו אלכורת שליט”א


המלך ברא על ידי כעסו מלאך המשחית, והמלאך הורה לו ללכת בדרך של האש, והאש מרמזת על הכעס שכעס המלך, בדרך ראה המלך מלכים ויהודים מעוטפים בתפילין שהולכים דרך האש, וזה מרמז שיש קשר בין טלית ותפילין לבין התגברות של הכעס, שטלית ותפילין מצילין מאש הכעס, ולכן אותם מלכים, שהיהודים שהיו דרים במדינתם, שהיו הולכים עם טלית ותפילין בפרהסיא, יכלו לעבור דרך האש זאת, שהאש לא שלטה בהם כלל וכלל, אך המלך הנ''ל שלא היו רשאים היהודים במדינתו ללכת עם טלית ותפילין, שלטה בו האש ונשרף הוא וזרעו רחמנא ליצלן.

וצריך לבאר מדוע דווקא על ידי טלית ותפילין ניצולין מכעס, והרי ישנן עוד הרבה מצוות שניתנו לנו, ומה כל כך "סגולי" במצוות הללו, ובהקדם דברי רבי נחמן בליקוטי מוהר''ן תורה קנ''ה (לקראת הסוף), שמשה רבינו עליו השלום היה משתוקק ומתלהב לבוא לארץ ישראל, והסיבה משום שרצה לזכות למידת "ארך אפיים", שזוכים לה רק על ידי ארץ ישראל, ואמר רבי נחמן שדברים אלו מרומזים בדרך דרש בגמרא בסנהדרין דף קי''א, וזה לשון הגמרא שם "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" מה ראה ארך אפיים ראה", עד כאן. מסביר רבי נחמן ש"ויקד" הוא לשון של אש ותבערה, כמו אש יוקדת, נעקד על קידוש השם, וזה פירוש "ויקד ארצה", שמשה רבינו עליו השלום היה לבו יוקד ובוער לארץ ישראל, וארץ ישראל, אומר רבי נחמן בהמשך המאמר, היא בחינת אמונה, בחינת ארך אפיים, הפך הכעס.

ומובא בספר "ביאור הליקוטים", לרבי אברהם בן רבי נחמן חזן, שעל ידי המאמר הנ''ל אפשר להבין ביאור למעשה שלנו, "כי יש דרך ישר לפני איש, ויש דרך שהוא מלא טיט, ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות, וכן שאר דרכים, ויש דרך אחד שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים " וביאור הענין שהדרכים מתחלקים, חלוקה ראשונה שיש בה כל מיני דרכים רעים, ובחלוקה שניה ישנה דרך אחת, שהיא של אש, והיא הרעה מבין כולם, והיא באה מהמידה הרעה של כעס, וזה מה שכתב ב"ביאור הליקוטים", וזה לשונו, "כי אף על פי שבכל הדרכים הנאבדים, יהיו ממלאך האף והכעס, הממונה על כל המשחיתים והדינים. אבל דרך האש והתבערה הוא מהעיקר האף ומידת הדין" ומשה רבנו ע"ה שהשתוקק לארץ ישראל, (היינו למידת ארך אפיים), הוא דווקא בלשון "ויקד" דהיינו לשון של אש ותבערה, כי בזה מגלה לנו רבי נחמן שזה לעומת זה עשה אלוקים, וכמו שהכעס שהוא הוא בחינת "אש" דווקא, ולא שאר דברים רעים כמו דרך של טיט ופחתים ובורות, כך בקדושה בשביל לזכות למדה של "ארך אפיים" צריכים דווקא "אש" דקדושה, של כיסופים וגעגועים לארץ ישראל, דהיינו שזוכין למידת ארך אפיים על ידי ה"בערה" לארץ ישראל. וזה מה שהוסיף לבאר ב"ביאור הליקוטים", "וגם ממילא מבואר שביקד האש דקדושה לציון הר קודשי, נתבטל הדין והאש הגיהנום מעל האדם".

אך עדיין לא נתבאר לנו איך על ידי טלית ותפילין ניצולין מהכעס וזוכין ל"ארך אפיים", וביאור הדברים הוא כמו שרבי נחמן אומר ברמזים שאחרי הסיפור, על הפסוק ''עבדו את ה' ביראה'',"עבדו" זה (רומז ל)טלית "ביראה" זה (רומז ל)תפילין, ונסביר את הדברים, תפילין זה יראה כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך" שזה נאמר על תפילין, וטלית מרמזת על "עבדות", כי טלית זה חותם ה"עבדות" של היהודי, [כמו לפני מאות שנים, שהיו אנשים אמידים, שקנו לעצמם עבדים, וכדי לדעת על כל עבד למי הוא שייך, היו עושים חותם עבדות, לדוגמא, עבדים השייכים לאדון פלוני היו מסומנים בבגדיהם בסמל של כבש, ואחרים בסמל של שור, וכך היו כולם יודעים למי שייך אותו עבד לפי החותם שעליו, וכמובן שעבדים שהיו שייכים לאנשים חשובים ועשירים היו מתגאים בחותם שלהם, ומניחים את החותם במקום הכי בולט שאפשר, בכדי להתגאות בהשתייכות שלהם, ועבדים של אדם פשוט יותר היו אולי מעדיפים להסתיר את חותם העבדות שלהם, או לפחות לא להבליטו, וכך היא הטלית שיהודי מתעטף בה, הוא החותם שאנו עבדים של מלך מלכי המלכים הקב''ה, ולכן מי שיש בו דעת, מאד מאד מתפאר בציצית שלו, ומבליטה לעיני כל, כי אין כבוד גדול כמו לשום על עצמו חותם שהוא עבד של מלך העולם וכל העולמות כולם], שעל ידי הטלית זוכין להיות עבדים של הקב''ה, דהיינו להפנים שאנו עבדי השם, [וזה השבח הכי גדול שאפשר לומר על יהודי, שהוא עבד השם, וכמו שהקב"ה משתבח במשה רבנו ע''ה "...עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא...", ויש כאלו שמרגישים שהם אדון לעצמם ואולי משהו צריך לעבוד אותם, וכשאומרים להם שהם עבדים של הקב''ה, הם נעלבים, ומצוות טלית מצילה מהשקר הגדול הזה כי "בגד" באתב''ש (אתב''ש פירוש אות א' כנגד אות ת' ו-ב' כנגד אות ש' וכו'..) כי אות ב' באתב''ש זה אות ש' ו-ג' היא אות ר' ואות ד' היא אות ק' וביחד אותיות שקר, ולכן הטלית שהוא בגד דקדושה, בגד של אמת, מציל מן השקר החמור הנ''ל, ומפנים לאדם שהוא עבד השם, שזו ההתפארות הגדולה ביותר בעולם].

ולכן על ידי טלית ותפילין זוכה היהודי לכל הנ''ל, היינו שזוכה להינצל מן הכעס, וזוכה למידת "ארך אפיים", כי על ידי טלית, מבין האדם שהוא עבד להקב''ה, ובודאי מקבל באהבה ובסבלנות כל מה שעובר עליו, כי הכל מאותו יתברך, ואיזה עבד יכעס או יתרעם חס ושלום על גזירת אדונו, אלא וודאי שמקבל הכל בכניעה ואריכות אפיים גמורה, וכן תפילין שהם יראה, שאדם הירא לא שייך בכעס כלפי מה שעובר עליו וכנ"ל, ועל כן המלכים שבמדינתם היהודים הניחו טלית ותפילין, לא שלטה בהם האש, והם עברו ממש דרכה, זאת אומרת, שלא שלטה בהם אש הכעס והתאות כלל, אולם המלך שבמדינתו לא היו רשאים ללכת עם טלית ותפילין, שלטה בו האש ונשרף הוא וזרעו.

יהי רצון שנזכה שיבער לבנו לארץ ישראל ונכסוף ונתגעגע לארץ ישראל וכן נזכה להתחנך ולהדר ולדקדק במצוות טלית ותפילין ועל ידי כל זה ננצל מהכעס ונזכה למידת "ארך אפיים".
 

 לשיתוף המאמר:

[addtoany]


למסירת פדיון נפש
נגישות