מצוות ספירת העומר

מקור ושורש המצווה, מי החייבים, נוסחה ואודות ימי האבילות בספירה

מקור המצווה: מצוות ספירת העומר מופיעה בספר ויקרא (פרק כ"ג, פסוקים ט"ו-ט"ז) ובספר דברים (פרק ט"ז, פסוק ט’). המצווה מחייבת לספור ארבעים ותשעה יום – שבעה שבועות, החל מליל ט"ז בניסן, שביום שלאחריו נעשית הקרבת מנחת העומר, ועד לחג השבועות.

הגדרת המצווה והחייבים בה: כל גבר יהודי מחויב במצווה זו מבר מצוות, כלומר מגיל 13 שנים ויום אחד. נשים פטורות ממצוות ספירת העומר.

זמן הספירה: הספירה מתחילה בלילה, לאחר צאת הכוכבים, ונמשכת עד לפנות בוקר. יש לספור בכל יום עם ברכה, ואם שכח אדם לספור בלילה, יכול לספור ביום ללא ברכה.

נוסח הספירה: בכל ערב, מברכים ואומרים “ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר” ולאחר מכן סופרים את היום המתאים, למשל: “היום יום אחד לעומר”, “היום שני ימים לעומר”, וכן הלאה, עד "היום ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות לעומר.

והחל מיום השביעי ואילך, מוסיפים לנוסח הספירה את מניין השבועות, שהיינו שהם שבוע אחד, שהם שבוע אחד ויום אחד, וכן הלאה.

משמעות הספירה: הספירה מייצגת את הקשר בין חג הפסח, שבו חגגנו את יציאת מצרים, לחג השבועות, שבו חגגנו את מתן תורה. היא מסמלת את התהליך של טיהור והכנה רוחנית לקבלת התורה.

מנהגי אבלות ולימוד בימי הספירה: במהלך ימי הספירה, נהוג להימנע מחתונות ומריקודים, וזאת לזכר התלמידים של רבי עקיבא שמתו במגפה בתקופה זו.

אם כי, למנהגי אבילות אלו אין שייכות למצוות הספירה, או בכל אופן שהוא לספירת העומר, אלא שבגלל שבתקופה זו בימי ר' עקיבא, אירע האסון הנ"ל, אז מימיו ואילך תיקנו בימים אלו אבילות וצער.

ואהבת לרעך כמוך