משחקים ורבים

שאלה


לכבוד הרב, יש לי שני בנים בגילאי 4-3 נפלאים ומתוקים. בשעת משחק נוצרות ביניהם תגרות ואלימות, לפעמים אפילו קשה אלא שכדרכן של ילדים הם ממשיכים הלאה ושוכחים. כל אחד מהם בא, בבכי בלתי נשלט לקבל תנחומים.. כמובן יכול להיות שהמנוחם הוא זה שהתחיל. תקרית זו קורה מספר פעמים ביום. לבסוף הם משלימים ובשורה תחתונה מאד אוהבים לשחק אחד עם השני ומצטערים מאד אם מפרידים ביניהם. שאלתי היא כיצד להתמודד עם אלימות שכזו ולהעמיד את הבית על תילו.

תשובה


אלימות בין הקטנים, יכולה גם להגיע לידי סכנה ממשית, וזאת בנוסף לענין המוסרי. באופן כללי עלינו לייצר גבולות בנושא. לגדול על ידי שיחת הבהרה בענין, שבה נסביר לו את חומרת הדברים והסכנה שבהם, ולאחר מכן להענישו כפי גילו [באם נכשל ח”ו] ע”י מניעת משחקים, הושבה בחדר וכדומה (בכדי להרגע…). ובקטן על ידי שינון מונוטוני כמו ‘אסור להרביץ’, ויצירת ‘התניה’ כמו זרק משחק – לקחת את המשחק, בעט – להכניסו לתוך הלול, אפשר גם לייצר דרמה מלאכותית כשאחד מגיע בוכה ואז לקרוא למכה ולתאר לו עד כמה הוא עצוב… ועד כמה כואב וכו’. חשוב לעשות זאת בהדרגה, קודם כל על האלימות הקיצונית ולאט לאט גם על הפחות יותר.

חשוב כמובן גם לעודד, על ידי חיפוש מקרים של ותרנות אחד לשני, ואז להעלות זאת על נס, כמו כן ניתן גם לייצר מקרים של וותרנות.

 

למסירת פדיון נפש
נגישות