מתחמק מעונש

שאלה


ישנה תקרית מאד מצויה אצלנו בבית, כאשר בני הגדול [בן 4-5] עושה איזשהו “עוולה” [התעכב בחזרה מבית הספר, לקח משהו בלי רשות וכו’] כששואלים אותו מה קרה ומי עשה מחמת “יראת העונש” הוא משקר (מדובר בילד מאד עדין שחומרת העונש אצלו בדרך כלל הוא העמדה בפינה) וכאשר אבא אומר לו “לומר את האמת” הוא מיד אומר האמת, אבל מאד מבקש שלא לקבל עונש ועושה תשובה מיד ואיכשהו מצליח להתחמק. ושאלתי כיצד להתנהג במצב הנתון, להעניש אותו או שמספיק שעשה תשובה וזהו.

תשובה


אופן א’ – הילד פועל בתום לב ופשוט אינו מתגבר, ונכשל שוב ושוב.

דרכי הפעולה: להתמקד בבעיה עצמה, ולא בענישה. הנה לדוגמא- משה מאחר שוב ושוב לחזור בזמן מהחצר לארוחת הערב, ‘איפה היית’ שואל האב, ‘לא שמתי לב לזמן’ עונה משה, ‘יופי שאתה אומר את האמת’, עונה האב ,’אבל צריך להגיע בזמן, אז כעת אני אעזור לך ואעשה לך תזכורת, ואם תגיע בזמן תקבל פרס (קטן) לארוחת ערב’.

אופן ב’ – הילד פועל מתוך “שיטה” בכדי להינצל מהעונש, וכך חומק ממילוי חובותיו או דרישותינו.

דרכי הפעולה: בבקשה הבאה של הילד לרדת לחצר, לומר לו ברוגע, ומתוך דאגה כנה- מכיוון שאינך זוכר לבוא בזמן אינך יכול לרדת לחצר אלא לזמן קצר/רק קרוב לבית, כדי שנוכל לקרוא לך בעצמנו. כמו כן אפשר לחלק לכולם משהו קטן על זה שהגיעו בזמן בעוד שהוא לא יקבל.

בשולי הדברים:

באופן הא’ – יש לילד קושי ספציפי בשמירת הזמן, לכן עלינו לחנכו בענין זה ע”י מבצעים, שיחות, ועידוד.

באופן הב’ – כנראה אין לילד קושי של שמירת זמן אלא סיבת האיחורים החוזרים והנשנים נובעים מחסרון בגבול, והוא מכיון שיודע שיחמוק מתשלום על רשלנותו. לכן עלינו לגרום לו להפסדים קטנים כתוצאה מהתנהגותו, אמנם לא בצורה תקיפה כשל ענישה, אלא כאקט של מעשה ותוצאה או על ידי תגמול מצטיינים וכאמור.

 

 לשיתוף המאמר:

[addtoany]
למסירת פדיון נפש
נגישות