נושא בפרשה – וישלח

פכים קטנים

היה מעשה קטן, שולי לכאורה, אבל מלא במסר שעשה יעקב אבינו לפני הפגישה עם עשיו אחיו.

יעקב אבינו העביר את כל משפחתו ורכושו את נחל יבוק, לאחר שעברו כולם נזכר ששכח פכים קטנים בצד השני, וחזר לבדו לצד השני כדי לאוספם.

לאחר שעבר וכשהיה לבדו, פגש שם את המלאך של עשיו ונצח אותו שנלחם בו, במהלך המאבק פגע המלאך בירכו אך לבסוף נצחו יעקב, ועם עלות השחר התחנן המלאך שיעזבו וישחררו.

כל המאורע נפתח בפכים הקטנים, ולכאורה מחמתם התגלגל, צריך להבין מהות החשיבות שחזר למענם.

המדרש והמפרשים מביאים כמה פירושים למשמעות הפכים הקטנים ולסיבה שיעקב חזר עליהם.

אחד הפירושים הוא שהפכים היו מיועדים לשתיית יין, ויעקב רצה להכין אותם לכבוד עשיו ולשלום ביניהם.

עוד פירוש הוא שהפכים היו מלאים שמן, ויעקב רצה להשתמש בהם למנורת המשכן או לקרבנות.

פירוש נוסף הוא שהפכים היו כלים קטנים שלא היו חשובים, אבל יעקב רצה לשמור על כל רכושו ולא להשחית או לאבד דבר. הגמרא אומרת שמכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, כי אין פושטין ידיהם בגזל.

הרב שלמה יוסף זוין, מרבני חב"ד, אומר משהו מעניין, שמקשר את הפכים הקטנים של יעקב לשמן שמצאו החשמונאים היא שהפך השמן הטהור שהדליקו החשמונאים בחנוכת המקדש היה אותו הפך שחזר יעקב לקחת מעבר ליבוק. לפי דעה זו, יעקב התעכב בלילה החשוך והקר על פך קטן של שמן, שהיה ניצוץ של הניצחון היהודי על היוונים בעתיד. דעה זו מביעה את ההערכה למסירות נפשו של יעקב על הפך השמן, שהיה סמל לקיומו של עם ישראל ולאורו הנצחי.