parallax background

נפל מהשמים

דף הבית > אהבת עולם > מאמרים נבחרים > נפל מהשמים

נפל מהשמים


שלוש מאות ילדים עמדו תחת פיקוחו, בכל מחזור היו שלוש כיתות מקבילות, ועל כולם ניצח המנהל המסור הרב גולדנפרב. השנים הראשנות בהנהלת התלמוד תורה היו קשות מנשוא, בהוראת גדולי הדור הקים הרב גולדנפרב את התלמוד תורה, אבל לא היה לו מקום ראוי ומכובד לשכן בו את הילדים.

רק לאחר שש שנות מרורים מצא את האדם הנכון, מר ג’רסון מניו יורק הביע את נכונותו לתרום שלוש מליון דולר עבור הבנין הענק שיוקם לצורך התלמוד תורה. אישורי הבניה והבניה עצמה התקדמו בצורה יפה, ולאחר שנתיים בלבד כבר בירכו על המוגמר, ולילדי החמד היתה הרווחה.

באחד הימים פנה מזכירו של הרב גולדנפרב אל המנהל בהודעה משמחת, מר ג’רסון מעוניין לבוא לבקר בתלמוד תורה, ולהנות מפירות השקעתו העצומה. המנהל התכונן כיאות לקראת הביקור, וביום הביקור היה התלמוד תורה נקי ומצוחצח. מר ג’רסון הנכבד הגיע במכוניתו המהודרת, עולה במדרגות השיש המפוארות שנבנו מכספו.

הרב גולדנפרב ליווה את מר ג’רסון במרחבי הבנין, מציג בפניו את החדרים המפוארים, ומספר לו על ההצלחה המיוחדת בהקמת הבנין, “הנה למשל, חדר השיעורים הגדול נתרם ע”י קרן עזרת תורה מלוס אנג’לס, לבניית כיתה זו קיבלנו סיוע ממשרד החינוך, והתאורה המיוחדת סובסדה ע”י העירייה…”.

מר ג’רסון הביט בפני המנהל המום, “אני לא מבין, אתה פשוט מתעלם מכך שאני בעצמי תרמתי לך את הבנין, מה אתה מקשקש לי סיפורים על עירייה ומשרד חינוך, הבנין הזה נפל לך מהשמיים…?!?”

*

המנהל הזה נראה מגוחך, נכון.

וכשאתה לא מודה לה’ על כל דבר קטן, יכול להיות שאתה מגוחך עוד יותר.

כי מי שלא יודע לומר תודה – זה אומר שהוא פשוט מתעלם ממי שנתן לו את הטובה!

בימים עברו היתה האמונה בכך שכל דבר זה מתנה מה’ מושרשת בליבו של כל אחד, כיום בדור של אחרית הימים הולכת ומתערערת האמונה – והאמת היא שדווקא אמירת ה’תודה’ היא יסוד האמונה.

מהות ה’תודה’ היא הכרה בכך שמה שיש לך לא נפל מהשמים – מישהו דאג שיהיה לך את זה, תודה לו. ודוקא כך אתה תבנה את האמונה בנשמתך.

מובא במדרש (ברש”י נח יא, ה) שדור ההפלגה שרצו לבנות מגדל להלחם כביכול בבורא העולם, הקב”ה דימה אותם לאדם הראשון שהיה כפוי טובה על האשה שה’ הביא לו. וגם הם כפרו בטובת ה’, הם לא ידעו שכל מה שיש להם זה מה’, ולכן הם הגיעו לאן שהם הגיעו.

*

ההודאה היא לא פריבילגיה לעובדי ה’ ולצדיקים גדולים, היא חובתו של כל יהודי מאמין באשר הוא. להודות לה’ ולהודות בכך שהכל מה’, ועל ידי זה לחזק ולגדל את האמונה היהודית בלב. ויתרה מזו, אם כל המידות הטובות והמובילה את האדם אל כל המידות הטובות – היא הכרת הטוב.

כל העולם תר ומחפש אחר ה’טוב’, מהו טוב? “טוב להודת לה’ ולזמר לשמך עליון”. מהרגע שהאדם מתרגל להודות, הוא מרגיש הרבה יותר טוב, שלוות אמונה ובטחון ממלאים אותו בהישענות וסמיכה על בורא העולם [לעומת כפויי הטובה, שממילא כל החיים הם מקטרים ומתלוננים, עד שהם מגיעים רח”ל להתלונן על מי שאמר והיה העולם…].

אם אתה מודה – אתה מאמין.

אם קשה לך להודות – זה בגלל שבדור שלנו יש הסתרה גדולה – וממילא אתה לא מאמין.

אז מה אני יעשה?!

תן תודה לה’ אפילו שאתה לא מרגיש שאתה מאמין, וזה בעצמו יגרום לך להאמין!

מדהים.

למסירת פדיון נפש
נגישות