עילוי נשמה, לימוד משניות, ואזכרה לנפטרים, לחץ כאן
נר נשמה
מנהג קדום בעם ישראל, עד שכמעט ואין שורשו ידוע, הוא להדליק נר נשמה לעילוי נשמת הנפטרים, בין אם זה קרובים שנפטרו, ובין אם זה על קברי צדיקים.
בכל בית קברות ניתן לראות בצד הקבר מן בית קטן, שבתוכו ישנה אפשרות להדליק נרות נשמה, ובית זה מגן על הנרות מן הרוחות ושאר פגעי האויר.
הכתב סופר הקדוש, (נכדו של החתם סופר), רצה להתיר להדליק ביום טוב עצמו נר נשמה, למרות שאין בכך צורך אוכל נפש, וטעמו מחמת שהמון העם מחשיבים את הדלקת הנר נשמה כחיוב גמור מעשרת הדיברות, ואם נאסור עליו להדליק יתמלא צער ועגמת נפש, ומרוב צער ייהרס אצלו שמחת יום טוב, ולכן רצה להתיר להדליק ביום טוב.
טעם וסיבת הדלקת נר נשמה
והמקור המקובל הוא מהפסוק "נר ה' נשמת אדם" (משלי פרק כ', פסוק כ"ז), ומבאר הרה"ק ר' אלתר עזריאל מלובלין זיע"א, שנר מציאותו שבעולם הזה הינו מאיר, שאורו הינו רוחני, שאין אפשרות לתפוס בידיים את אור הנר כי אינו גשמי, ולמרות היותו כאן בעולם הגשמי הינו רוחני, ולכן כשמדליקים נר לעילוי נשמת נפטר, אזי מתחברים לנשמתו שהינו רוחנית, ומבקשים שכשם שאור הנר הינו רוחני בתוך העולם הגשמי, כך ייזכר לנשמתו את היותה רוחנית למרות מה שהיה עימה בעולם הגשמי.
וכן כשם שנר אורו דולק ועולה למעלה, כך מתפללים שאף נשמת הנפטר תעלה מעלה מעלה.
מקור נוסף לכך שהנשמה נקראת נר, הוא מהגמרא (נדה, דף ל' עמוד ב) שמתארת את אופן תנוחת העובר במעי אימו, וחלק מן התיאור הוא "נר דלוק על ראשו", ומבאר הבן יהוידע מהו אותו נר הדלוק על ראשו? שזאת נשמתו של העובר שבהיותו במעי אימו עדיין אין נשמתו בגופו עד שיוצא, וכל זמן שהינו בעמי אימו שוהה נשמתו על ראשו, ותיאור הנשמה היא "נר דלוק על ראשו".
נר נשמה לצדיקים
בספר יעלזו חסידים כתוב, שהמדליק נר לעילוי נשמת צדיק, אזי הצדיק יעשה טובה למדליקו מחמת שמגיע להם הנאה מההדלקה, ויש בכוחם לשלם לעושה עמהם טובה.
מסופר על אחד מגדולי תלמידי החתם סופר שנהג להדליק נר נשמה מדי יום השנה של פטירת רבו החתם סופר.
שנה אחת היה מלחמה ופרעות במדינת הונגריה שם גר אותו תלמיד, ומרוב הבהלה והבלבול שכח להדליק את הנר נשמה, וגם שהיה אסור להדליק את הנר שהיה צורך לעשות האפלה על הבית מפחד ההפצצות, ולכן לא הדליק את הנר.
בלילה בשוכבו על מיטתו נגלה אליו החתם סופר בכבודו ובעצמו, עם נר נשמה בידו, ולמד עימו מספר הלכות ודברי תורה, ובסיימו פנה אל תלמידו ואמר לו הדלק נא את הנר הנשמה שעתה הוא יום השנה..
התלמיד קם בבהלה והדליק את הנר שהביא עימו החתם סופר זיע"א, וביקש מחילה על ששכח.
בבוקר קמו בניו ולא הבינו מהיכן צץ לו נר כזה בעת מלחמה, הלוא כשהלכו לישון לא היה כלל נר בבית, וודאי לא נר דולק, ואז שח להם אביהם את המעשה.
רבינו הקדוש מברסלב זיע"א אומר, בספר המידות "בזכות נר תמיד הדולקים בשמן זית, ניצולין מגזרת שמד".
