סימני ליל הסדר

קדש

קידוש היום, ככל שבת וחג.

אך בנוסף, מקיימים מצוות שתיית כוס ראשונה מארבע הכוסות, ולכן מניחים לפני כל אחד מהמסובים כוס יין, וכל אחד שותה את רוב הכוס ולא טועם ככל חג ושבת.

ומתרחץ

נטילת ידים.

טעם נטילת ידיים זו, היא מחמת שתיקנו חז"ל לאכול 'כרפס', שזה ירק ולטבול אותו במי מלח. ואכילת ירק שטבול באחד מז' משקים מחייבת נטילת ידיים קודם לכן.

וטעם הטבילה במשקה היא על מנת להתחייב בנטילה ראשונה (פרט לנטילה לאכילת מצה), ובכך לעורר אתה ילדים לשאול ולבוא לסיפור יציאת מצרים, שזו מצווה מרכזית בלילה זה.

נטילה זו הינה ללא ברכה.

כרפס

כאמור, אכילת ירק טבול במי מלח.

טעם אכילת הכרפס הינה לעורר את הילדים לשאול לפשר העניין, שיתמהו לאכילת ירק בודד טרם פתיחת הסעודה עצמה, ועל ידי כך יבואו לשמוע את סיפור יציאת מצרים.

מקור השם 'כרפס', הוא ירק שכך היה שמו, ותיקנו לאוכלו מחמת שבשמו רמוז שעבוד מצרים, ס' פרך, ס' זה כנגד שישים ריבוא ואותיות פרך שעבדו עבודות פרך.

היום לא ידוע מהו הכרפס האמור, ולכן קיימת מחלוקת בתפוצות ישראל על זהות הירק.

לַחֲלוֹק

חציית המצה האמצעית משלושת המצות המונחות לפני ערך הסדר.

טעם המנהג, שהמצה נקראת 'לחם עוני', ועני דרכו לאכול שברי וחתיכות לחם ולא כיכר שלמה ונאה.

את החצי הגדול מהמצה השבורה מותירים לאפיקומן, ומוציאים מהשולחן ואת החלק הקטן מותירים בשולחן בינות לשני המצות השלמות.

מגיד

קריאת ההגדה וסיפור יציאת מצרים.

מצווה מן התורה לספר בלילה זה את סיפור היציאה ממצרים, המצווה היא בייחוד למען העבר את לפיד האש מדור לדור שיזכרו כל הדורות את נס מופלא זה, ולכן עיקר המצווה היא לספר לילדים, וגם מבצעים הראה מעשים תמוהים שיגרו אותם להתעניין בסיבת הדבר ולבוא לסיפור יציאת מצרים.

אך כמובן שהמצווה היא אף לאדם שעורך את הסדר יחידי, לספר ביציאת מצרים.

במהלך הדורות נוסדה ה'הגדה של פסח' שבה מסופר מעשה יציאת מצרים. כותב ומסדר ההגדה לא ידוע. אך מקורו הראשון הינו מזמן הגאונים.

טעם ייסוד ההגדה של פסח, היא על מנת שגם הלא יודע לספר יספר ויקיים המצווה על ידי קריאת ההגדה.

ההגדה נקראת אחר מזיגת כוס יין שני, ובסיומה שותים את הכוס. מחלוקת בהלכה האם מברכים על כוס זו.

רחצה

נטילת ידיים לפני אכילת המצה.

נטילת ידיים זו הינה בברכה, והיא ככל נטילת ידיים לאכילת לחם.

מוציא מצה

אכילת כזית מצה.

המברך אוחז בשלוש המצות המונחות לפניו (שני שלמות והשבורה שביניהם), ומברך על אכילת מצה והמוציא.

אחר הברכה שומט את המצה השלמה התחתונה וחותך מהשלמה העליונה והשבורה, כמות של כזית מצה ואוכל בהסבה.

המצווה היא לאכול תוך זמן של כדי אכילת פרס. (קיימים מחלוקת לגבי שיעור זמן זה, והשיעור הוא בין 2-7 דקות).

מרור

אכילת מרור בברכה וללא הסבה.

מצווה מן התורה לאכול מרור, המצווה היא בזמן שמקריבים קרבן פסח, וכיום המצווה היא מדרבנן.

את המרור מטבילים בחרוסת, זכר לטיט שבו שועבדו ישראל במצרים.

כורך

אכילת מצה ומרור כרוכים יחד.

טעם מנהג זה היא תוצאה ממחלוקת בין חכמים להלל הזקן, שהלל סבר שעיקר המצווה היא 'על מצות ומרורים יאכלוהו' דהיינו מצות ומרורים יחדיו ולא בזה אחר זה, ולכן אוכלים מצה ומרור כרוכים יחד כמנהג הלל.

תוכן העניינים

סעודת החג.

אין בעיה לשתות יין בסעודה ואין זה כמוסיף על הכוסות. (בין הכוסות, שלא בסעודה, אסור לשתות שנראה כמוסיף על ארבע כוסות).

נוהגים לאכול ביצה זכר לקרבן חגיגה שקרב אף הוא בלילה הראשון של פסח.

יש הנוהגים לא לאכול צלי בלילה זה, שלא ידמה כקרבן פסח. ויש הנוהגים דווקא לאכול צלי, ונזהרים לומר שזה זכר לקרבן פסח.

צפון

אכילת חצי המצה שהוחבא בתחילת הערב ל'אפיקומן'. יש לאכול כזית מצה בהסבה.

טעם השם 'אפיקומן', מורכב שני מילים אפיקו מן, שפירושו בארמית, הוציאו לחם, כלומר הוציאו את הלחם שהוחבא מתחילת הסעודה.

מקור המנהג, זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה, ויש הסוברים שזה זכר למצה הנאכלת אז עם הקרבן, שבה קוים עיקר מצווה אכילת מצה.

אם האפיקומן אבד אוכלים מצות אחרות. אם אין בו כדי סיפק לכולם עורך הסדר מחלק לכולם משהו ממצת האפיקומן ומוסיפים על כך להשלים לכזית.

אחר אכילת האפיקומן אין לאכול ולשתות מאום עד הבוקר, פרט למים, להותיר בפה את טעם המצה.

ברך

ברכת המזון.

מברכים ברכת מזון על הסעודה, בתחילת הברכה מוזגים לכל אחד כוס שלישית, ובסיום הברכה מברכים בורא פרי הגפן ושותים בהסבה.

הלל

משלימים את קריאת ההלל שחלקה הראשון נקרא ב'מגיד', וכעת קוראים את ה'הלל הגדול'.

בתחילת הקריאה מוזגים כוס יין רביעית, ושותים אותה בסופו בהסבה.

יש הנוהגים לפתוח את הדלת באמירת 'שפוך חמתך על הגוים', לסימן שלילה זו הינו ליל שימורים, ואינו חוששים מאויבנו.

נרצה

מסמל את את תמצית כיסופי האומה הישראלית למשיח וגאולה, לתקומת ישראל המלאה וביאת המשיח.

שרים פיוטים שונים שתמציתם געגוע וכמיהה לה' ולמשיחו.

יש הקוראים שיר השירים.

יש המוזגים כוס חמישית לאליהו הנביא, כביטוי לגעגוע לגאולה וביאת משיח, שאליהו הנביא יבוא לפני אותו יום גדול ונורא ויבשר על ביאת משיח ותקומת ישראל.

"חסל סדר פסח כהלכתו, כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לקימו, לשנה הבאה בירושלים הבנויה".