סיפור הויתור של רחל ללאה
יעקב אבינו רצה להינשא לרחל, בתה הצעירה של לבן הארמי. הוא הסכים לעבוד אצל לבן שבע שנים בתמורה לנישואים עם רחל. אולם, בליל החתונה, לבן הטעה את יעקב והכניס אליו לחופה את לאה, אחותה הבוגרת של רחל.
יעקב אבינו ידע את נפשו של לבן חותנו, וידע שינסה לרמאותו ולא יהין ליתן לו את רחל, ולכן מס ר לרחל טרם החופה 'סימנים' להכיר שזו היא ולא לאה.
מה היו הסימנים?
- שלושת הסימנים: ישנה מסורת לפיה היו שלושה סימנים: נדה, הפרשת חלה והדלקת נר.
אך רחל ויתרה מליבה על יעקב, ומסרה סימנים אלו לאחותה, על מנת שלא תתבייש כשתתגלה התרמית, ובכך בעצם יכלה לאה להיכנס לחופה ולא להתגלות ולהיות לאם האומה.
ובעומק הויתור היה עוד רובד עצום ונורא, רחל ויתרה במסירת הסימנים להיות אם העם היהודי כולו, היא לא שיוותה בנפשה שיעקב יעבוד עוד שבע שנים ויישא גם אותה במקביל לאחותה, והייתה מוכנה להפסיד דבר גדול ועצום כזה, והעיקר שאחותה לא תתבייש.
ממעשה זה נלמד עומק מעלת הויתור, וכן את חומר האיסור להלבין פני חבירו ברבים.
ואת עומק שכרה על כך, נגלה שבצאת ישראל לגלות, 'אמא רחל' הניצבת על אם הדרך, צועקת להקב"ה, כמו שאני ויתרתי לאחותי וותר גם אתה להם, והקב"ה מתפייס לה ומנחמה, "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם". במהרה בימינו.
