סיפור לפרשת דברים
"לא תגורו מפני איש"
בבראדי כיהן רב אחד שהיה מיוחס ועשיר וקרובו של בעל ה"נודע ביהודה" זצ"ל.
היה אותו רב תקיף ובני העיר יראו מפני תקיפותו.
לימים יצא לעז על אשתו כי לא טובה השמועה, וחכמי העיר דרשו וחקרו והתברר להם כי השמועה אמת. אך הרב חרץ משפט בכח המלכות והכריז כי כל מי שיוציא לעז על אשתו ויאמר עליה דבר מגונה, אחת דתו להלקותו ברבים או לשלם מאה אדומים בעד כל לשון גנאי שיאמר עליה.
בין חכמי המקום היו בעל ה"נודע ביהודה" זצ"ל, רבי מאיר מרגליות זצ"ל בעל "מאיר נתיבים", ורבי אברהם גרשון מקיטוב זי"ע, גיסו של הבעש"ט זי"ע.
רוח לבשה אותם ברצותם לקיים את הציווי "לא תגורו מפני איש" והם נכנסו לבית הועד אשר בבית הרב, בהיותו מלא אנשים, ואז הכריז בעל ה"נודע ביהודה" בקול רם ואמר:
"דעו נא כי אשת הרב היא חוטאת וטמאה והא לכם הקנס מאה אדומים בגלל שאמרתי עליה שהיא חוטאת וטמאה, ואילו היו לי עוד מאה אדומים לשלם עבור האמירה שהיא חוטאת וטמאה, הייתי אומר שוב שהיא חוטאת וטמאה, אך מכיוון שאין לי, די בכך שאמרתי פעם אחת שהיא חוטאת וטמאה".
כך כפל ושילש עוד ועוד את לשון הגנאי, מבלי לשלם אלא פעם אחת בלבד.
כאשר סיים בעל ה"נודע ביהודה" את דבריו החל רבי מאיר מרגליות לקרוא בקול גדול בגנותה של האשה, ומכיוון שלא היו לו מאה אדומים, הלקוהו.
לאחר מכן הצטרף לקולות המחאה גם רבי אברהם גרשון מקיטוב, וכאשר ביקשו להלקותו, החלה מהומה גדולה מהמון אדם שהתאסף במקום והוא נמלט מן העיר אל גיסו הבעש"ט במעז'יבוז'.
בעקבות מעשה זה נאלץ בעל ה"נודע ביהודה" ועמו בני משפחתו לעזוב את בראדי אל העיר דובנא, שם ישבו חדשים מועטים, עד ששיגרו לו כתב רבנות מהעיר יאמפאלא, שם הנהיג ישיבה גדולה והעמיד תלמידים רבים והגונים ויצא שמו לקצווי ארץ.
