סיפור לפרשת ויצא

סיפור מפעים על גדולת קדושת הצדיקים

"ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים"

אין "מונים" פחות מעשרה, מונים הוא סכום כלל החשבון, והן עשיריות, למדנו שהחליף תנאו מאה פעמים. (רש"י).

מסופר על מורינו הקדוש רבי משה אלשי"ך זיע"א שפירש בכתוב הזה, איך השתמש לבן בתחבולות ומרמות כדי להונות ולרמות את יעקב.

במהלך דרשה שנשא בשבת בעיר הקודש צפת, בתקופת תור הזהב שחיו בה מאורות העולם, הרחיב ופרט את כל המאה סוגי רמאויות שבהן נהג לבן ביעקב.

והאר"י הקדוש זיע"א, שנכח בדרשה פרץ לפתע בצחוק, והמשיך לחייך בכל הדרשה עד תומה, ויהי לפלא.

משסיים את דרשתו, פנו הנוכחים אל האר"י בשאלה מדוע חייך בדרשה?

השיבם האר"י, תשובה פלאית, המעלה על נס את גודל קדושת הצדיקים, כי נגזר על לבן הארמי להופיע בעצמו בדרשתו של מהר"ם אלשיך, ולהצדיק עליו את הדין.

כך התייצב לבן ליד פתח בית המדרש והקשיב באזניים קשובות לדרשת מהר"ם אלשיך.

ועל כל מין תחבולה שהיה מהר"ם אלשיך מגלה בדרשתו, היה לבן הארמי מנענע בראשו, כאומר הן, והיה מודה ומתוודה שהכל עשה בדיוק נמרץ ליעקב.

סיים האר"י הקדוש את דבריו ואמר, "לכן חייכתי".

ויהי לפלא.