סיפור לפרשת נח

"וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר"

הרב עזריאל הילדסהימר זצ"ל, רבה של היהדות הנאמנה בגרמניה, נאלץ להגיע לבית תפילה רפורמי, והרבאי בדיוק היה באמצע ה'דרשה'.

לאחר שסים את דברי ההבל שלו פנה הגבאי אל האורח הנכבד ושאל, נו, מה כבודו אומר על הרב שלנו?"

אמר ר' עזריאל, "הרב שלכם תרץ לי קשיה בספר קהלת, קושיה שאני מתקשה בה כבר שנים רבות!"

אורו פניו של הגבאי, "עד כדי כך?! נו, נשמע מה היתה הקשיה!"

הסביר ר' עזריאל: "תראה, הרי בפרק ג' בספר קהלת כתובים כל ה'עתים': "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקר נטוע, עת להרג ועת לרפא, עת לפרץ ועת לבנות" וכו'.

ולכל דבר והיפוכו יש אמצע – לא כך ולא כך, כגון: "עת ללדת ועת למות", האמצע הוא לא ללדת ולא למות, אלא לחיות את החיים שנקצבו לאדם בעולם. או "עת מלחמה ועת שלום", האמצע הוא לא שלום ולא מלחמה, הפסקת אש.

והשאלה היא: מה נעשה עם "עת לחשות ועת לדבר", מה כאן האמצע? מה יש בין דיבור לשתיקה? הרי כשאדם אינו מדבר הוא שותק וכן להפך? וזו היתה לי קשה במשך שנים, והיום קבלתי תשובה.

בדרשתו של רבכם ראיתי שניתן לדבר ולדבר ובעצם לא לומר כלום…"

אחר כך לקח אותו הגבאי לסיור מקיף בבית התפילה, והראו לו אותו מבפנים ומבחוץ. בסוף שאל: "ומה אומר הרב כעת?"

אמר ר' עזריאל: "ממש תיבת נח!"

ושוב הגבאי כברשמח שמחה יתרה: עד כדי כך, בית התפלה שלהם הוא בבחינת תיבת נח שהצילה מהמבול. עד ששמע את ההסבר: "בית התפלה הוא כמו תיבת נח עליה נאמר…:"מבית ומחוץ בכפר", וגם כאן, הכפירה נראית הן מבפנים והן מבחוץ.