סיפור לפרשת נח

"וכפרת אתה מבית ומחוץ בכופר"

מסופר  על הרב עזריאל הילדסהימר זצ"ל, רבה של היהדות החרדית בגרמניה, שפעם נאלץ להגיע לבית תפילה רפורמי, והרבאי המקומי אחז בדיוק באמצע ה'דרשה'.

לאחר שסיים את דברי ההבל שלו, פנה גבאי הטמפל אל האורח הנכבד ושאלו "מה כבודו אומר על הרב שלנו?"

אמר ר' עזריאל: "הרב שלכם תרץ לי קושיא בספר קהלת, קושיא שאני מתקשה בה כבר שנים רבות" אורו פניו של הגבאי: "עד כדי כך??? הבה ונשמע מה הייתה הקושיא, שרק הרבאי שלנו יכל לתרץ".

הסביר ר' עזריאל: "תראה הרי בפרק ג' בספר קהלת מוזכרים כל מיני 'עתים', "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקר נטוע, עת להרוג ועת לרפא, עת לשבור ועת לבנות" וכו'.

ולכל דבר והיפוכו יש אמצע – לא כך ולא כך, כגון: "עת ללדת ועת למות", האמצע הוא לא ללדת ולא למות, אלא לחיות את החיים שנקצבו לאדם בעולם, וכן "עת מלחמה ועת שלום", האמצע הוא לא שלום ולא מלחמה, אלא הפסקת אש.

והשאלה היא: מה נעשה עם "עת לחשות ועת לדבר", מה כאן האמצע? מה יש בין דיבור לשתיקה? הרי כשאדם אינו מדבר הוא שותק וכן להפך? וזו היה לי מאוד קשה במשך שנים, והיום בזכות הרבאי קיבלתי תשובה.

כי בדרשתו של רבכם ראיתי שניתן לדבר ולדבר ובעצם לא לומר כלום…"

 אחר כך לקח אותו הגבאי לסיור מקיף בבית התפילה, והראו לו אותו מבפנים ומבחוץ.

בסוף שאל: "ומה אומר הרב כעת?"

אמר ר' עזריאל: "ממש תיבת נח!"

ושוב הגבאי מיהר לשמוח שמחה יתרה ומוקדמת: 'עד כדי כך, בית התפלה שלהם הוא בבחינת תיבת נח שהצילה מהמבול?!?

עד ששמע את ההסבר: "בית התפלה הוא כמו תיבת נח עליה נאמר…:"מבית ומחוץ בכפר", וגם כאן, הכפירה נראית הן מבפנים והן מבחוץ…