סיפור לפרשת תצווה

סיפור לפרשת תצווה

"את הכבש האחד"

מעשה היה ביהודי פשוט, אשר לא ידע את פרוש מלות התפילה, אולם עובדה זו לא מנעה ממנו להתפלל בקול גדול, וכשהגיע בפרשת התמיד למלים "את הכבש האחד", היה שואג בקול ובעינים עצומות "א-ח-דדד!" משל היה עומד בקריאת שמע במלים "ה' אלקינו ה' אחד".

סיפור זה שמע רבי שרגא פייבל מנדלוביץ מפי אחד מתלמידי ישיבתו, אשר הוסיף ודבר בלגלוג על יהודים פשוטים מעין אלו, 'עמך', אשר אינם יודעים בתפילה אפילו את פרוש המלים, אולם למרות זאת הם מנסים להתפלל בהתלהבות.

הנימה שבה דיבר התלמיד לא מצאה חן בעיני רבו, והוא אמר לו, "הלגלוג שלך מעיד שהחושים הרוחניים אינם מפותחים די צרכם".

תהה התלמיד: "על מה ולמה?"

ורבי שרגא פייבל המשיך: "יהודי אמיתי, בעל הרגשה עדינה, כששמע את תפילתו התמימה של יהודי זה, צריך היה לשנות אצלו את היחס כלפי המלים 'את הכבש האחד' מכאן ואילך…

צריך הוא היה לחשוב בעקבות המעשה הזה – שגם פה, במילים האלו, קיבל איש יהודי עול מלכות שמים על עצמו.

נגישות

 בקשת עזרה דחופה לקראת חג הפסח: "קִמְחָא דְּפִסְחָא" לאברכים ולמשפחות ברוכות ילדים

חברים יקרים, אחינו בית ישראל!

בימים קדושים אלו, כאשר אנו נערכים לקראת חג החירות – חג הפסח – זמן חירותנו, עת לבנו מתמלא ברגש של חסד ונתינה, פונה אליכם קול זעקה שקטה אך כואבת מבתי ישראל עמלים, משפחות של תלמידי חכמים, אברכים יקרים ובעלי משפחות ברוכות ילדים, אשר עומדים חסרי אונים מול צרכי החג הרבים.

הם, אשר מוסרים נפשם על לימוד התורה יומם ולילה, מקדישים חייהם לחינוך ילדיהם בדרך התורה והיראה – זקוקים לעזרתנו. אין להם במה לערוך שולחן חג, אין ידם משגת לרכוש מצרכים בסיסיים למצות, יין, ובשר לשמחת יום טוב.

עתה היא שעת רצון – מצוות "מעות חיטים", או בשמה הידוע – "קִמְחָא דְּפִסְחָא", היא חובה עתיקת יומין ונעלה, המוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו.

זהו זמן לפעול בגמילות חסדים, להושיט יד ולמלא את בתיהם באור, שמחה וכבוד החג – שיהיו גם להם ארבע כוסות, מצה שמורה וקערת פסח כהלכתה.

כל תרומה – משנה חיים!

תרום כעת

יהי רצון שתזכו אתם ובני ביתכם לחג כשר ושמח, לשפע ברכה והצלחה, בריאות ופרנסה טובה, ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו.

בברכת פסח כשר ושמח

ויהי רצון שנזכה כולנו לאכול יחד עוד השנה מן הפסחים והזבחים בירושלים עיר הקודש ומלכינו בראשינו