סיפור לפרשת תצווה
"את הכבש האחד"
מעשה היה ביהודי פשוט, אשר לא ידע את פרוש מלות התפילה, אולם עובדה זו לא מנעה ממנו להתפלל בקול גדול, וכשהגיע בפרשת התמיד למלים "את הכבש האחד", היה שואג בקול ובעינים עצומות "א-ח-דדד!" משל היה עומד בקריאת שמע במלים "ה' אלקינו ה' אחד".
סיפור זה שמע רבי שרגא פייבל מנדלוביץ מפי אחד מתלמידי ישיבתו, אשר הוסיף ודבר בלגלוג על יהודים פשוטים מעין אלו, 'עמך', אשר אינם יודעים בתפילה אפילו את פרוש המלים, אולם למרות זאת הם מנסים להתפלל בהתלהבות.
הנימה שבה דיבר התלמיד לא מצאה חן בעיני רבו, והוא אמר לו, "הלגלוג שלך מעיד שהחושים הרוחניים אינם מפותחים די צרכם".
תהה התלמיד: "על מה ולמה?"
ורבי שרגא פייבל המשיך: "יהודי אמיתי, בעל הרגשה עדינה, כששמע את תפילתו התמימה של יהודי זה, צריך היה לשנות אצלו את היחס כלפי המלים 'את הכבש האחד' מכאן ואילך…
צריך הוא היה לחשוב בעקבות המעשה הזה – שגם פה, במילים האלו, קיבל איש יהודי עול מלכות שמים על עצמו.