סיפור לשולחן שבת – פרשת פקודי

לגמול חסד בשלימות ושמחה

פעם בא לביתו של רבינו הט"ז זיע"א עובר אורח וביקש ממנו שילווה לו בדחיפות שקל כסף. פשפש הרב בכיסי בגדיו ולא מצא אפילו פרוטה אחת.

נטל את גביע הכסף שהיה מקדש בו על היין בימי שבת ויום טוב, והושיטו לאורח הנדהם, וכה אמר לו, מסור נא גביע זה בבית העבוט שבעיר, וטול תמורתו שקל כסף שאתה צריך עתה, אי"ה בערב שבת יעניקו לי ראשי הקהילה את משכורתי, וכך אוכל לפדות את הגביע מבית העבוט שבעירנו.

האורח נפרד מן הט"ז בלבביות רבה, ומיהר עם הגביע לבית העבוט, שם ביקש תמורת הערבון שבידו הלוואה של שני שקלים.

בסוף אותו שבוע שיגר הט"ז שקל כסף בידי שליח, כדי להשיב לביתו את הגביע היקר שלו שהופקד בבית העבוט, אמר בעל בית העבוט לשליח, עליך לדעת כי תמורת הגביע של הרב ניתנה על ידינו הלוואה של שני שקלים.

שב השליח לביתו של הט"ז וסיפר לו את הקורות אותו בבית הוציא הט"ז מכיסו שקל נוסף ומסרו לשליח בפנים קורנות משמחה, ואמר, עתה מסתבר שאותו אדם היה זקוק לשני שקלים, ומתוך בושה לא ביקש ממני אלא שקל אחד, מה טוב שלא היה אז בכיסי אפילו שקל אחד, שאילו היה בידי שקל כסף והייתי נותנו לעני הנזקק, היה האיש יוצא מביתי כשהוא מצר בלבו על השקל הנוסף החסר לו.